דף ראשי | שלח מכתב

 

 

 

 

 

כתבי בי דין:
תגובה לבקשה לתיקון טעות בפסק הדין

 

08/11/2004 | פרשת יואב יצחק | halemo

 

 

 

בבית המשפט השלום תל אביב יפו

 

ת"א 33613/03
תאריך: 08/11/2004

 

 

בעניין:

 

המבקש (התובע):

יואב יצחק

 

ע"י ב"כ עוה"ד אמיר טיטונוביץ ואח'

דרך ז'בוטינסקי 7, רמת גן 52520

מגדל משה אביב (קומה 42)

טלפון: 03.6114080 פקס: 03.6114081

 

 

המשיב (הנתבע):

הלוי משה

 

באמצעות עורכי הדין ממשרד אילון, אגרט ושות'

ע"י עו"ד אביב אילון ו/או עו"ד אנדי אגרט

ו/או עו"ד גיל קראוס ו/או עו"ד מוטי קראוס

מרחוב בצלאל 1, רמת גן 52521

טלפון: 03.6138370  פקס: 03.6138375

  

 
תגובה לבקשה לתיקון טעות בפסק הדין

 

ב"כ המשיב מתכבד בזאת להגיש את תגובתו לבקשה לתיקון טעות בפסק הדין שהגיש המבקש לבית המשפט הנכבד ביום 01.11.2004 וכן ל"המשך לבקשה לתיקון טעות" שהגיש המבקש לבית המשפט הנכבד ביום 03.11.2004 (הבקשה והמשך הבקשה יקראו, למען הנוחות, להלן: "הבקשה").

 

בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת למחוק את הבקשה על הסף ולחייב את המבקש בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בגינה וכן הוצאות לדוגמה בגין הטרדת המשיב ובית המשפט הנכבד בבקשות סרק גם לאחר מתן פסק הדין.

 

1.

המדובר בבקשת סרק שאין לה כל בסיס, אשר נועדה לנסות ולבצע מקצה שיפורים בפסק דינו של בית המשפט הנכבד שניתן ביום 28.10.2004 (להלן: "פסק הדין").

 

2.

סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט (להלן: "החוק"), עליו נסמך המבקש בבקשה, קובע ש"טעות" בפסק דין היא: "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

 

3.

ברי כי למקרא האמור בבקשה, אין המדובר בעילת תיקון מן הסוג המפורט בסעיף 81 לחוק. עסקינן במשפט שהינו חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מפסק הדין ואשר הוכח בראיות שהובאו במהלך המשפט. לא ברור כלל וכלל על מה מלין המבקש וכיצד מעז הוא לטעון כאילו מדובר בפליטת קולמוס ו/או השמטה מקרית מצד בית המשפט הנכבד, אשר ברר את מילותיו אחת לאחת במסגרת פסק הדין, ולא בכדי.   

 

4.

למרות שאין כל ספק כי למקרא האמור בבקשה יש למוחקה על הסף, יביא המשיב להלן בפני בית המשפט הנכבד מספר טענות נוספות הרלוונטיות להחלטה בבקשה דנא.

 

 

התנהלות לא תקינה מצד המבקש

 

5.

התנהלות המבקש במסגרת הבקשה דנא, מאפיינת את התנהלותו לאורך ההליך כולו, במסגרתו הגיש בקשות שונות ומשונות תוך התעלמות מוחלטת מן האמור בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות").

 

6.

ביום 09.06.2004 התקיימה ישיבת ההוכחות בפני בית המשפט הנכבד, במסגרתה הורה בית המשפט הנכבד על הגשת סיכומי טענות מטעם הצדדים - המשיב עד ליום 10.08.2004, המבקש עד ליום 10.10.2004 וסיכומי תשובה  מטעם המשיב עד ליום 25.10.2004.

 

7.

סיכומי הצדדים הוגשו במועדם כמפורט בהחלטת בית המשפט הנכבד הנ"ל. יחד עם זאת ולמרות שלא הותר למבקש להגיש סיכומי תשובה לסיכומי התשובה של המשיב, הגיש המבקש לבית המשפט הנכבד ביום 28.10.2004, סיכומי תשובה במסווה של "הודעה", במסגרתה הביא למעשה את כל טיעוניו בנוגע לסיכומי התשובה של המשיב.

 

8.

ואם לא די בכך, לא טרח המבקש להעביר למשיב ו/או לבא כוחו העתק מהודעה זו, וזאת בניגוד לאמור בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984. דבר הגשת ההודעה החד צדדית מטעם המבקש, נתגלתה למשיב במקרה, בעת שבדק את תיק בית המשפט הנכבד באתר האינטרנט של בתי המשפט. מכיוון שהדבר נתגלה ביום שישי בערב (29.10.2004), לא ניתן היה ליצור קשר עם ב"כ המבקש בכדי לבדוק במה דברים אמורים.

 

9.

מיד לאחר הודעת המבקש הנ"ל, פסק בית המשפט הנכבד בתביעה וביטל את הישיבה שנקבעה לשימוע פסק הדין ליום 09.11.2004.

 

10.

בניגוד לטענת המבקש כאילו למד על קיומו של פסק הדין רק מעיון באתר רוטר.נט, פורסם פסק הדין באתרים משפטיים רבים (אתר "נבו", אתר "דיני רשת", אתר "משפט באינטרנט" ועוד). פסק הדין פורסם גם ברשימת פסקי הדין המפורסמים באתר בתי המשפט על-ידי הדוברת, וכן סוקר בעיתונות המחשבים והאינטרנט, בין היתר באתר Nrg של עיתון "מעריב" ואתר Ynet של עיתון "ידיעות אחרונות".  לפיכך, טענות המבקש בסעיפים 2-4 לבקשה, אין להן במה לסמוך.

 

11.

ביום 01.11.2004, הגיש המבקש לבית המשפט הנכבד את הבקשה הנדונה, במסגרתה ביקש ל"תקן" את פסק הדין ולמחוק ממנו את המשפט הרלוונטי בסעיף 23 לפסק הדין בנוגע לפרסומי המבקש אודות ח"כ מר שמעון פרס (להלן: "מר פרס"). גם את הבקשה דנא לא טרח המבקש להמציא לידי המשיב ו/או בא כוחו ועל קיומה למד המשיב רק מספר ימים לאחר הגשתה במסגרת עיון אקראי באתר בתי המשפט.

 

12.

ביום 02.11.2004, נתן בית המשפט הנכבד את החלטתו לבקשה. החלטה זו נשלחה על-ידי המשיב, בדואר אלקטרוני, אל ב"כ המבקש בכדי ליידעו על קיומה של החלטה זו.

 

13.

המבקש סירב להשלים עם החלטת בית המשפט הנכבד והגיש לבית המשפט הנכבד בקשה נוספת תחת הכותרת "המשך לבקשה לתיקון טעות", במסגרתה ביקש בשנית למחוק מפסק הדין את פרסומי המבקש עצמו אודות מר  פרס. ושוב, עולם כמנהגו נוהג, לא טרח המבקש להמציא לידי המשיב ו/או בא כוחו העתק מן הבקשה הנוספת, וקיומה התגלה במסגרת עיון אקראי באתר האינטרנט של בתי המשפט.

 

14.

בקשותיו והודעותיו הנ"ל של המבקש, הומצאו למשרדו של ב"כ המשיב רק לאחר בקשות חוזרות ונשנות שהופנו אל ב"ב המבקש מצד המשיב, תוך התעלמות מוחלטת מן האמור בתקנות.

 

 

סופיות ההליך ואי רלוונטיות לסעיף 81 לחוק

 

15.

עסקינן בפסק דין שניתן ופורסם ברבים, תוך הסתמכות על הראיות שהוצגו בפני בית המשפט הנכבד, שאין אחריו ולא כלום למעט ערעור. עם מתן פסק הדין, סיים למעשה בית המשפט הנכבד את תפקידו בסכסוך נשוא ההליכים, וכל ניסיון לתקוף כל קביעה בפסק דין יש לעשות במסגרתו של ערעור לערכאה דלמעלה.

 

16.

למרות זאת, במקום להגיש ערעור על פסק הדין, בחר המבקש להטריד את בית המשפט הנכבד בבקשות חסרות שחר העומדות בניגוד לדין תוך הפרת עיקרון סופיות הדיון, לאחר שבית משפט נכבד זה כבר אמר את דברו והכריע בטענות הצדדים.

 

17.

גם ניסיון המבקש להיאחז באמור בסעיף 81(א') לחוק, לא יצלח לו. סעיף 81(א') לחוק, נועד לאותם מקרים שבהם נפלה בפסק הדין טעות טכנית בלבד הנובעת מהיסח דעת ולא למקרה כגון זה בו מנסה המבקש לבצע מקצה שיפורים בקביעות מהותיות בפסק דין באמצעות הגשת בקשה לתיקון טעות. ראי לעניין זה האמור בע"א 769/77 מרדכי יוסיפוב נ' אסתר יוסיפוב, פ"ד לב' (1), 667:

 

"מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעה ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית-המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר. במילים אחרות, תקנה 486 אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שיכחה שבעטיה לא התייחס בית-המשפט להיבט זה או אחר של המחלוקת אלא דנה בנושאים אשר בית-המשפט היה ער להם בעת הדיון, אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח-הדעת. סיכומו של דבר, יש לפרש את הביטויים טעות סופר, פליטת קולמוס או השמטה מקרית על-פי המשמעות הטכנית הצמודה לביטויים אלה על-פי פירושן הלשוני הרגיל ולא להרחיב את היריעה ולאפשר תיקונים בפסק-הדין. שאינם אלא מסווה לכתיבת פסק-דין חדש"

 

"א"  העתק צילומי מע"א 769/77, רצ"ב לתגובה זו ומהווה חלק בלתי נפרד הימנה.

 

 

וכן ראי ב- ע"א 9085/00 שטרית נ. שרבט, פד"י נ"ז (5) עמ' 462:

 

"טעויות סופר עניינן תיקון שגיאות שחלו מחמת פליטת קולמוס או השמטה מקרית, טעות לשון, טעות בחישוב, והוספת דבר באקראי. המדובר בעיקרו בשיבושים טכניים שחלו, שניתן לתקנם בתוך 21 יום מיום מתן ההחלטה... עקרון "גמר המלאכה" "Functus Officio" נועד להבטיח כי יהא סוף לדיונים ולמחלוקות בין צדדים כדי להגשים ערך של וודאות, בטחון משפטי ומניעת הטרדת בעלי דין לאחר סיום משפטם. הוא נועד גם להבטיח את תקינות פעולתה של מערכת השיפוט ולמנוע את עיסוקה בענינים חוזרים במחלוקת שכבר הוכרעה בעוד מחלוקות רבות שטרם הוכרעו ממתינות בשער. (השווה ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פד"י לב(1) 67; ע"א 330/78 המהפך, אגודה שתופית בע"מ נ' פקיד השומה, פד"י לה(2) 499, 504). על רקע מגמות אלה מובנת המסגרת הצרה והדווקנית שהותרה בחוק לפתיחת הכרעה שיפוטית שנסתיימה ומתן החלטה מאוחרת במסגרתה. ברי, כי אין במסגרת זו כדי להסמיך את בית המשפט להוסיף, לגרוע או לתקן עניינים מהותיים הקשורים להכרעה השיפוטית לאחר סיומה (ד"נ 29/83 ב"ש 611/85 סהר נ' כהנקא, פד"י לט(4) 433, 437; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' 6, עמ' 286 ואילך).  תיקון טעויות החורגות מגדר סעיף 81 לחוק בתי המשפט או השלמת חסרים מהותיים בפסק דין יכולים להיעשות על דרך הערעור (ע"א 159/90 סולל בונה נ' ברק אור בע"מ, פד"י מז(4) 17, 21-2)"

 

"ב"  העתק צילומי מע"א 9085/00, רצ"ב לתגובה זו ומהווה חלק בלתי נפרד הימנה.

 

 

18.

עד כדי כך מקפידים בתי המשפט שלא לעשות שימוש בסעיף 81, שגם במקרה בו בית המשפט מבין כי נפלה שגגה בפסק דינו, דבר המוכחש מכל וכל במקרה דנא, עדיין אינו יכול לעשות שימוש בסעיף 81 לתיקון השגיאות אלא יש לפנות לערכאת הערעור. ראי לעניין זה בת.א. 4440/85 שלמה אייז נ' תדיראן תעשיות ישראל לאלקטרוניקה בע"מ, פ"ד נא' (3), 485:

 

"יחד עם זה נראה לי, שהצדק עם עו"ד פרידמן בפן הדיוני. סעיף 81 לחוק בתי המשפט לא נועד כדי ליתן בידי ביהמ"ש מכשיר לתיקון משגים, אפילו הוא מכיר בהם סמוך לאחר מתן פסק הדין. אין כאן פליטת קולמוס או השמטת מילה, אם כי נראה לי כי מדובר בענין גבולי שניתן לסווג אותו, על פי הבחירה, בין כהשמטה ובין כשגיאה.

 

הכלל הוא שביהמ"ש מסיים את תפקידו עם מתן פסק הדין וסעיף 81 הוא חריג לכלל והכלל גדול מהחריג. במקרה גבולי יגבר הכלל על החריג. אחרת עלול סעיף 18 לפרוץ פתח רחב הרבה מזה שהמחוקק התכוון לו. כדי לסבר את האוזן אומר כך: אחרי מתן פסק הדין רואה את עצמו שופט, בדרך כלל, חופשי לשוחח עם הבריות על נושא המשפט שהסתיים, ללא המגבלות החמורות שהוא מטיל על עצמו במהלך המשפט. אם השופט יטול לעצמו חירות לתקן שגיאות שעשה דרך הפתח הצר של סעיף 81, הוא עלול לעשות כן תוך היותו מושפע מגורמים שהוא נשמר מהשפעתם במהלך כתיבה פסק הדין. זו בוודאי תוצאה לא רצויה."

 

"ג"  העתק צילומי מע"א 4440/85, רצ"ב לתגובה זו ומהווה חלק בלתי נפרד הימנה.

 

 

19.

לאור המפורט לעיל, וודאי כי אין זה המקום לעשות שימוש בסעיף 81, וקרוב לוודאי שגם המבקש יודע כי כך הוא הדבר. אותה "טעות" נטענת בפסק הדין בנוגע לאמירות המבקש אודות מר פרס אינה פרט טכני ושולי ואף לא נכתבה בהיסח הדעת, אלא חלק מקביעות עובדתיות ומהותיות של בית המשפט הנכבד אשר נסמכו על הראיות שהובאו בפניו והיוו חלק בלתי נפרד בקביעת גובה הפיצויים שנפסקו למבקש. משכך, אין כל ספק כי יש למחוק את הבקשה דנא על הסף ואם רוצה המבקש להלין על איזו מקביעות פסק הדין - עליו להגיש ערעור לבית המשפט דלמעלה.

 

20.

לא ברור גם ההליך בו נקט המבקש בבקשתו השנייה אותה כינה בשם "המשך לבקשה לתיקון טעות". המדובר בהליך שזכרו לא בא בחוק ו/או בתקנות ולא ברור כלל וכלל מהיכן שאב המבקש עוז להלין גם על החלטת בית המשפט הנכבד במסגרת הבקשה וזאת לאחר שהלין על האמור בפסק הדין. אם היה חפץ בכך, היה על המבקש להגיש ערעור על פסק הדין ובמסגרתו לתקוף גם את החלטת בית המשפט הנכבד מיום 02.11.2004.

 

21.

ברם, המבקש המשיך בשלו, הגיש בקשות טורדניות וחסרות כל בסיס, תוך פגיעה אנושה בעיקרון סופיות הדיון.

 

 

לא נפלה כל טעות בפסק הדין

 

22.

מעבר לאמור לעיל, גם אם לבית המשפט הנכבד עומדת סמכות התיקון במקרה דנא, דבר המוכחש מכל וכל, הרי שלא נפלה כל טעות בפסק הדין, וודאי שלא טעות בהיסח הדעת, וממילא גם במקרה זה דין הבקשה להידחות על הסף.

 

23.

בעמ' 191 לספרו של המבקש "עגל הזהב" משנת 1991 (מוצג נ/3), כתב המבקש אודות מר פרס את הדברים הבאים:

 

"הלכלוך שפשה במערכת הציבורית יצר גם הוא אווירה עכורה וקרקע פורייה לשחיתויות. צמד המלים "כולם מושחתים" נמצא בפי כל. מי שיתכבד בשנתיים האחרונות בבכורה המפוקפקת, ולדברי פוליטיקאים רבים, הוריד את המערכת הפוליטית לזנות, הוא דווקא ח"כ שמעון פרס".

 

24.

מקריאת פסקה זו בספר, כל קורא סביר יבין שאכן המבקש עשה שימוש בשורש ז.נ.ה כלפי מר שמעון פרס, בדיוק כמו שנכתב בפסק הדין המנומק.

 

25.

גם הטענה כאילו "פוליטיקאים רבים" הם אלו שהביעו דעה זו ולא המבקש, ראוי ולא תישמע כלל. המבקש הוא זה שנתן במה משמיצה לאותם "פוליטיקאים רבים" שלא ברור כלל וכלל האם קיימים הם והוא זה שעשה שימוש  בשורש ז.נ.ה כלפי מר פרס.

 

26.

לא זו רק זו, למבקש, ככותב ועורך הספר שבו פורסמו ההשמצות על מר פרס, מוטלת אחריות של עורך לדברים המפורסמים. לא יעלה על הדעת כי המבקש כעורך הספר יכתוב השמצות על מר פרס, ולאחר מכן יסתתר תחת הביטוי "לדברי פוליטיקאים רבים".

 

27.

מעניין כיצד היה המבקש מגיב לו אדם אחר היה כותב בספרו למשל כי "לדברי קוראים רבים, יואב יצחק הוריד את העיתונות לזנות"? התשובה להלן.

 

 

דין אחד למבקש ודין שונה לאחרים !

 

28.

המבקש בעצמו נוהג השכם וערב להגיש תביעות כנגד אלה המלינים על עיתונאים שסרחו והשמיצו. למרות ששמו לא מאוזכר במסגרת פרסומים אלו, בוחר המבקש לייחס את הדברים כאילו נאמרו עליו ולהגיש תביעת לשון הרע. לשם הדוגמה בלבד, יפורטו להלן מספר תביעות בהן נקט המבקש:

 

29.

יואב יצחק נגד עדנה ארבל (ת.א. 193311/02 בביהמ"ש השלום בתל-אביב) - המבקש הגיש תביעת לשון הרע כנגד פרקליטת המדינה (כתוארה אז), הגב' עדנה ארבל, בגין דברים שאמרה על עיתונאים מסוימים שמשרתים גורמים שונים. שמו של התובע לא הוזכר כלל בדברי הגב' ארבל, אך הדבר לא מנע מן המבקש להגיש כנגדה תביעה בגין הוצאת לשון הרע. וכך אמרה הגב' ארבל (ציטוט מתוך כתב התביעה):

 

"לא, סליחה, זה לא נקבע בשום מקום. העניין הזה הובהר, ואני שמחה שאתה (מעלה) את זה, כי מישהו עושה לי עוול בעניין הזה, וחוזר ועושה לי כל שבוע שמשרת איזה שהוא אינטרס בעניין הזה, ומעלה את זה כל פעם על-פי גחמות ליבו. העניין הזה נבדק על-ידי מבקר המדינה שאמר לא היה מתום במעשי. הוגשה עתירה לבג"צ, גם כן, בוטלה. האיש ממשיך וחוזר על העניין הזה, עושה לי עוול שמעולם לא נעשה לי בלי צדק ובלי סיבה.

 

אני קיבלתי פיצויים, הייתי זכאית להם. ועדה החליטה על העניין הזה. העניין הזה נבדק גם על-ידי מבקר המדינה וגם הגיעו לעתירת בג"צ, אבל הוא החליט להתעלם מכל הנושא הזה, בכוונה, במטרה להכפיש, כדי לשרת אינטרסים של אנשים כאלה ואחרים. חוזר על זה כל שבוע."

 

"ד"  העתק צילומי מכתב התביעה שהגיש המבקש כנגד הגב' ארבל מתוך אתר האינטרנט של המבקש, רצ"ב לתגובה זו ומהווה חלק בלתי נפרד הימנה.

 

 

30.

יואב יצחק נגד אהרון דוברת (ק.פ. 1101/92 בביהמ"ש השלום בירושלים) - במקרה זה, צוטט איש העסקים מר  דוברת בעיתון "ידיעות אחרונות" ביום 05.01.1990 כאומר:

 

"חופש העיתונות הוא נכס חשוב מאוד לדמוקרטיה הישראלית, אבל הסכנה האמיתית בחופש זה היא כאשר נעשה בו שימוש על ידי אנשים חסרי בגרות וחסרי משקל סגולי".

 

 

31.

בגין אמירה זו של מר דוברת, כאשר שמו של המשיב לא אוזכר בה, כאמור, הגיש המבקש קובלנה פלילית לבית משפט השלום בירושלים, במסגרתה ייחס למר דוברת הוצאת לשון הרע כלפיו. כבוד השופט יואל צור דחה על הסף את הקובלנה.

 

32.

המבקש לא ויתר והגיש ערעור פלילי לבית המשפט המחוזי בירושלים (עפ 43/93, מחוזי ירושלים, יואב יצחק נ' אהרון דוברת ואח'), והקובלנה הוחזרה לבית המשפט קמא. בהמשך החליט המבקש למשוך חד צדדית את הקובלנה הפלילית הפרטית לאחר שסירב לאפשר לנאשמים לצלם את חומר הראיות שברשותו.

 

33.

יואב יצחק נגד ידיעות אחרונות ואח' (ת.א. 11021/97 בבית משפט השלום בתל-אביב) - בגין אותה אמירה של מר דוברת שצוטטה בעיתון "ידיעות אחרונות", הגיש המבקש תביעת לשון הרע כנגד עיתון ידיעות אחרונות, בעליו, עורכיו וכתביו, למרות ששמו לא אוזכר כלל במסגרת הפרסום. ביום 01.06.2000 ניתן פסק דינה של כבוד השופטת יהודית שבח, אשר דחה את התביעה.

 

34.

יואב יצחק נגד מתי גולן (קפ 274/93 בבית משפט השלום בירושלים) - במקרה אחר פרסם העיתונאי מתי גולן מאמר בעיתון "הארץ" ביום 20.1.1993, במסגרתו נכתב:

 

"העיתונות של היום עמוסה לעייפה בעיתונאים שנודף מהם ריח של ביב שופכין, שם הם מחפשים ומוצאים את המרכולת שהם מוכרים. עיתונאים רבים היום אינם מוכרים רק מידע, הם מוכרים גם הרבה רפש. זאת השרירנות שצריכה להטריד את העיתונאים שטובת הציבור לנגד עיניהם."

 

בגין אמירה כללית זו של מר גולן ששמו של המבקש אינו מאוזכר בה, הגיש המבקש קובלנה פלילית לבית משפט השלום בירושלים. כבוד השופט אמנון כהן זיכה את הנאשם מתי גולן מהקובלנה הפלילית הפרטית שהגיש המבקש.

 

35.

המבקש שוב לא ויתר, והגיש ערעור פלילי לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע.פ. 12/94, מחוזי ירושלים, יואב יצחק נ' מתי גולן). הרכב של שלושה שופטים דחה את הקובלנה וחייב את המבקש בהוצאות.

 

36.

כפי שניתן להבין מן הדוגמאות המפורטות לעיל, המבקש מנסה לכפות פרשנות מחמירה של בית שמאי לגבי דברים שנאמרים בעלמא ללא אזכור שמו, ואילו על דברים חמורים ונלוזים שהוא כותב בספרו על מר פרס כאילו בשמם של "פוליטיקאים רבים", הוא מבקש מבית המשפט פרשנות מקלה של בית הלל.  ועל כך כבר נאמר במקורות: "מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע".

 

37.

לסיכומו של דבר - בפסק דינו של בית המשפט הנכבד לא נפלה כל טעות, וודאי שלא טעות טכנית בהיסח דעת, ומוטב היה לו המבקש היה מקבל את האמור בפסק הדין ולא ממשיך לגרור את הצדדים להליכים נוספים חסרי כל בסיס.

 

38.

אשר על כן ולאור המפורט לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד לדחות את הבקשה דנא על הסף ולחייב את המבקש בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בגינה.

 

39.

בנוסף ולאור התנהגותו של המבקש והטרדותיו הרבות באמצעות הגשת בקשות סרק, מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיב גם בהוצאות לדוגמה בכדי לשים קץ להטרדות אלו ובכדי שיבין את משמעות התנהלותו הקלוקלת.

 

 

אביב אילון, עו"ד

אילון, אגרט ושות'

בא כוח המשיב