הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי
|
|
|
|
|
|
מי רוצץ את הבלוג של חבר הכנסת אהוד יתום? 28/02/2004
| גיליון מספר 44 | halemo סערה
זוטא התחוללה השבוע ברשת האינטרנט ובעולם הבלוגים הישראלי: בלוג ראשון של חבר
כנסת נפתח באתר הבלוגים ישראבלוג. חבר הכנסת אהוד יתום מתנועת הליכוד, פתח
באמצעות עוזרו הפרלמנטרי הנאמן יומן רשת, על מנת להיות בקשר עם העם. את דבר
פתיחתו של הבלוג החדש חשף עידו קינן באתר נענע, וגרם לגולשים להגיע לבלוג הטרי
והנידח באתר ישראבלוג ולרשום תגובות לא מחמיאות לבלוגר החדש. הבלוג נסגר במהרה
לאחר שגולשים הזכירו לבלוגר הטרי את חלקו בפרשת קו 300. רקע
חברי הכנסת
הישראלי חייבים לשמור על קשר עם הציבור. זהו לחם חוקם. חבר כנסת ששמו ותמונתו
אינם נזכרים בעיתון, משול לחבר כנסת לא פעיל ולא קיים, ובבחירות הבאות לכנסת,
הוא עלול לאבד את התמיכה, אנשים לא יזכרו את פועלו והוא עלול להפסיד בפריימריס
(בחירות מקדימות במפלגה) ולא לזכות ולהיכלל במושב הבא של הפרלמנט הישראלי. פתיחתו של
אתר האינטרנט המושקע של כנסת ישראל, מאפשר לציבור להתרשם מפועלם של חברי הכנסת
בהגשת הצעות חוק, בנאומים, בהשתתפות בוועדות השונות. לכל חבר כנסת יש דף מיוחד
באתר הכנסת, ובו אף נכללת כתובת הדואר האלקטרונית של חבר הכנסת, וכל אזרח מקוון
יכול לשלוח לחבר הכנסת את בקשתו ותגובתו ולחסוך בבול ובנייר מכתבים יקר. אתר הכנסת בבחירות
האחרונות, מועמדים רבים לבחירות המקדימות במפלגות בכנסת בעלי גישה לרשת האינטרנט
(תרתי משמע), בנו אתרים זמניים ובהם הציגו את פועלם הציבורי, תפיסת עולמם, מאמריהם
וכתובת בלתי אמצעית לפניות הציבור. רשת
האינטרנט יצרה מצב שאם עד כה חברי הכנסת והמועמדים היו תלויים בתקשורת הכתובה
והאלקטרונית המסקרים את פועלם הציבורי, הרי כעת נוצר מצב שחבר הכנסת יכול לעלות
לרשת האינטרנט את כל פועלו ולתת לגולשים להתרשם ללא מתווך. חברי כנסת
בולטים ברשת האינטרנט הם חברי כנסת בעלי אתר אינטרנט. כיום ישנם שני חברי כנסת
בולטים ברשת האינטרנט: חה"כ מיכאל איתן מהליכוד, כיום יו"ר וועדת
חוקה, חוק ומשפט. השני הוא חה"כ שאול יהלום מתנועת המפד"ל, גם הוא בעל
אתר אינטרנט מושקע. אתר
האינטרנט של חה"כ מיכאל איתן אתר
האינטרנט של חה"כ שאול יהלום חברי הכנסת
מיכאל איתן ושאול יהלום ניצלו את התקציב הכספי שניתן לצורך "קשר עם
הבוחר" להקמת אתרי אינטרנט אישיים ומטופחים. חברי כנסת אחרים העדיפו לנצל
את הכספים הללו למטרות אחרות, לאו דווקא לקשר עם הבוחר. לחלק מחברי
הכנסת קיים אתר פחות מושקע ואישי בתוך האתרים המפלגתיים שבהם הם חברים. כך למשל
הוא חה"כ אריה אלדד מתנועת מולדת (חלק מתנועת האיחוד הלאומי בכנסת), שגם
הוא גולש אינטרנט ידוע ופעיל. לאחרונה אף הגיש מספר הצעות חוק בנושא האינטרנט,
כמו הצעה להטיל פיקוח על תכנים ברשת, הצעה אשר נדחתה על ידי שאר חברי הכנסת
בטענה כי לא ניתן לאכוף אותה. הדף של
חה"כ אריה אלדד באתר תנועת מולדת http://www.moledet.org.il/eldad.html חברי כנסת
רבים בכנסת הנוכחית (הכנסת ה 16) הם גולשי אינטרנט מדופלמים ויודעים להפעיל
מחשב. הידועים מביניהם הם יו"ר הכנסת הקודמת מסיעת העבודה, חה"כ אברום
בורג. בורג הוא פריק טכנולוגיה ומחשבים, בעל מחשב אישי נייד שאותו הוא סוחב
לעבודה בכנסת, אך אתר אינטרנט עדיין אין לו. חברת הכנסת
זהבה גלאון מתנועת מר"צ למשל, מגיבה מהר לדואר אלקטרוני הנשלח אליה, בניגוד
לחברי כנסת אחרים אשר תיבת הדואר האלקטרונית חסומה למשלוח מכתבים. כזה למשל הוא
חבר הכנסת עוזי לנדאו מתנועת הליכוד, שעד לא מזמן, לא הופיעה כתובת הדואר
האלקטרונית שלו בדף הבית שלו. כיום כתובתו מופיעה בדף הבית שלו באתר הכנסת. חברי כנסת
רבים ובהם חה"כ אהוד יתום מתכתבים עם גולשים באמצעות רשת האינטרנט ובדואר
אלקטרוני. על פניו נראה כאילו התכתובות האינטנסיביות הם עם חברי הכנסת עצמם, אך
בדיקה מדוקדקת יותר מגלה כי העוזרים הפרלמנטרים של חברי הכנסת פעילים בתחום
האינטרנט הרבה יותר מחברי הכנסת עצמם שעסוקים בישיבות ובפגישות, וספק אם נותר
להם זמן רב לענות לכולם. בכנסת ה
16, רבים מבין חברי הכנסת בה, יודעים להפעיל ולעבוד עם מחשב. הכנסת מכילה הרבה
פנים חדשות וצעירות, אנשים משכילים ובעלי תואר אקדמאי. הכנסת ה 16, כשמה כן היא,
הינה כנסת הקסאדצימלית לכל דבר. (הקסא: שש, דצימלית: עשרונית. הקסאדצימלית: מונח
שמתאר את המספר 16 בעולם המחשבים). הצעה לחבר הכנסת לפתוח בלוג אישי
חבר הכנסת
אהוד יתום מתנועת הליכוד, כמו רבים וטובים מבין חברי הכנסת, התכתב עם אזרחים
רבים בנושאים שונים העומדים על הפרק. בין המתכתבים עם יתום, היה גם בלוגר בשם
עופר לנדא, הכותב בלוג תחת הכינוי "עופרניקוס". הבלוג של
עופרניקוס http://www.israblog.co.il/ofernicus התכתובת של
עופרניקוס עם חה"כ אהוד יתום בנושא ההצבעות הכפולות http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=3448&blogcode=310041 בלוגר ותיק
אחר באתר ישראבלוג בשם אלעד יאיר שהיה עד לתכתובת שפורסמה בבלוג של עופרניקוס,
הציע לחבר הכנסת יתום לפתוח בלוג משלו, על מנת לעמוד בקשר בלתי אמצעי עם הציבור. וכך כתב לו: [ציטוט] "בהמשך
להערתך בעניין המחיר הגבוה של פרסום מודעה באמצעי התקשורת הגדולים, עלתה במוחי
הצעה: הואיל וכמו עופר לנדא, גם לי יש יומן רשת (בלוג) בו אנו יכולים להביע את
דעתינו בחופשיות ואנו זוכים לחשיפה די רחבה, חשבתי שאם אכן התקשורת הממוסדת יקרה
מידי עבור חברי הכנסת לפרסום דעתם והרי סביר להניח שחברי כנסת יודעים במקרים
רבים הרבה יותר ממה שהתקשורת מעוניינת לחשוף, למה שחברי הכנסת לא ישתמשו בפורמט
שתופס חזק לאחרונה - בלוג, על מנת להעביר את דעותיהם לציבור, לא המסננת
התקשורתית?! כך דברים שהתקשורת לא מעבירה לידיעת הציבור, כמו המידע שכתבת עליו
לעופר ולי במקרה החסינות, יוכלו חברי הכנסת לדווח באופן שוטף כאוות נפשם...” [סוף
ציטוט] יאיר הציע
לחבר הכנסת יתום לנצל את הפלטפורמה של אתרי בלוגים כמו ישראבלוג, תפוז ואחרים,
כדי לחלוק את דעותיו עם הציבור. חבר הכנסת
יתום השיב לו כי ישמח לעשות זאת. התכתובת של
אלעד יאיר עם חה"כ אהוד יתום בנושא פתיחת בלוג http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=1499&blogcode=327770 הבלוג של
אלעד יאיר http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=1499 דיווח ראשון על הבלוג הפרלמנטרי החדש
ביום 23
פברואר 2004, בשעה 12:36 בצהריים, כ 20 דקות לאחר פתיחתו הרשמית של הבלוג של
יתום, מדווח עידו קינן במדור "חיים ברשת" באתר נענע, כי חה"כ
אהוד יתום פתח בלוג באתר ישראבלוג. קינן, עיתונאי ובלוגר וותיק בעצמו, מחזיק גם
כן בלוג אישי באתר ישראבלוג, ובו ניתן לקרוא את הגיגיו אותם הוא כותב לאחר שעות
העבודה. הדיווח
הראשון של עידו קינן באתר נענע על הבלוג של חה"כ אהוד יתום http://net.nana.co.il/Article/?ArticleID=107528&sid=10 הבלוג של
עידו לא אמין: "חדר 404" http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=3223 הדיווח
באתר נענע מספר כי הוחלט לפתוח בלוג ולא אתר אינטרנט בשל עלויות גבוהות בהקמת
אתר אינטרנט (נטען כי מדובר בסכום כסף של 6,500 ש"ח רק לייעוץ ראשוני) בעוד
שבלוג במנוי פרו באתר ישראבלוג עולה פחות מ 100 ש"ח לשנה. גולשים,
ובהם כותב שורות אילו ביניהם, קוראים את הכתבה של קינן ומקליקים על הקישור לבלוג
מספר 25140 של חה"כ אהוד יתום. בלוג מספר
25140 http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=25140 הבלוג של חבר הכנסת אהוד יתום בפוסט
("משלוח הודעה" בשפת הבלוגים) הראשון בבלוג, מוצג מאמר בו כותב אהוד
יתום על גדר הפרדה בין ישראל לפלסטינים ובו הוא מביע דעתו על הדיון בבית המשפט
הבינלאומי בהאג. יתום מביע את דעתו על הגדר וכך הוא כותב: [ציטוט] נתיב
הדם בין ירושלים להאג / חבר הכנסת אהוד יתום הדרך
מבירת ישראל לבירת הולנד, ספוגה הבוקר הזה דם חפים מפשע, דמם של קורבנות הטרור
הרצחני, שפקד אותנו אתמול. הפיגוע
בירושלים, בשבוע בו שופטי בית המשפט בהאג מגהצים בהנאה את גלימותיהם, הינו מסר
ברור וחד משמעי, של ארגוני הטרור ובראשם רב המרצחים ערפאת, ישירות להיכל הצדק
בהולנד שאם גדר ביטחון או בלעדיה ימשכו פיגועי הרצח וביתר עוצמה עד אשר יכריע
הטרור את יכולת עמידתה של ישראל ויצור שסעים עמוקים בחברתה. בית
הדין המכובד חייב לשנות נושא עיסוקו ולשפוט לאלתר את מחוללי הטרור ולא את
נרצחיו. לפני
שבועות מעטים, ביום בו מדינת ישראל עסקה בשחרורם של מחבלים במסגרת עסקת נסראללה,
על מנת לפדות חיים של אדם אחד ולהשיב הביתה בנים שנפלו בקרב, פגעו מתאבדי השטן
באוטובוס קו 19 סמוך לביתו של ראש הממשלה, ואותתו באופן ברור כי הם אשר קובעים
את המועד ואת היעד וכי העסקה תעודד את המשך המאבק, ותמשיך לזרוע הרס ורצח בתוככי
מדינת ישראל. הבוקר, מתוך מעשה נורא שמחשבתו תחילה, בפתחו של שבוע בו עומדת
ישראל לדין בינלאומי, תוך קביעת המועד והיעד, החליטו והצליחו שטופי המוח והרשע,
להעביר באופן קטלני של הרס משפחות וגדיעת חיים, מסר ברור לעולם הנאור האומר,
אנחנו על מפת ציר הרשע ונמשיך באסטרטגיה עד הניצחון. על
ממשלת ישראל להתעשת, להלום בעוצמה בתשתיות הטרור ובראשי הארגונים באופן מיידי
ונקודתי, ליישם את החלטתה בכל הקשור לסילוק המכשול הכולל, את עראפת ופליטי תוניס
שהוחזרו לכאן לפני למעלה מעשר שנים, כדי לפתור את בעיית הטרור ולא להעצימה כפי שמתרחש.
על ראש הממשלה להודיע, כי הוא מפסיק כל יוזמה הקשורה לנסיגה
חד-צדדית עקב הסיבה שעקירת ישובים וטרנספר של יהודים הינם פרס לטרור ולא מעשה
שימנע טרור. אדוני
ראש הממשלה, עקב העובדה החשובה שאתה נועץ בראשי מערכת הביטחון, מאזין לדבריהם
וער להתרחשויות, אנא חזור בך מתוכניתך אשר אינה מתוך הסכם והבנה עם האויב אלא
מתוך בהילות מיותרת. [סוף
ציטוט] קישור
להודעה המקורית של אהוד יתום כפי שנשמרה לפני שנמחקה http://halemo.net/edoar/0044/ehudyatomblog.html התגובות הלא מחמיאות
לבלוג של
יתום גם מערכת תגובות לכתיבה חופשית. מכיוון שהבלוג נפתח במסלול רגיל ולא במסלול
פרו שעולה 100 ש"ח לשנה, לא ניתן לבטל את מנגנון התגובות או לסנן את
התגובות מראש. ככזה, גולשים רבים מנצלים את מנגנון התגובות כדי להגיב לבלוגר, להעיר
ולהאיר, לתמוך, לבקר ואפילו להשמיץ. על פי
הדיווח הראשוני של עידו קינן באתר נענע, חה"כ אהוד יתום פתח את הבלוג
מכיוון שלא היה מרוצה מדרך הסיקור של העיתונות על פועלו הנוכחי. העיתונות, יש
להבין, צריכה לסקר 120 חברי כנסת שונים, ואין באפשרותה להביא תמיד את תגובות כל
חברי הכנסת הדעתנים. על פניו
נראה כי אהוד יתום כבר מכיר את עולם האינטרנט ועולם הבלוגים. כפי שהוזכר, בלוגר
אחר בשם עופר לנדא, הכותב בלוג תחת הכינוי "עופרניקוס", עמד בקשר
מכתבים אלקטרוני מזה זמן מה עם חבר הכנסת יתום. את התכתובת עם חברי הכנסת, מעלה
עופרניקוס בבלוג שלו באתר ישראבלוג. הפוסט
הראשון של יתום הועלה על ידי עוזרו בועז יעקבי ביום 23 פברואר 2004 בשעה
12:18. כבר בשעה 12:38, נרשמת
התגובה הראשונה של גולשת בכינוי "אוקה" המברכת את יתום על בואו לאתר
ישרא. בהמשך נרשמות תגובות נוספות לבלוגר חדש בשכונה (בסה"כ 16 תגובות). חלקן של
התגובות וגם של כותב שורות אילו, רוצות להזכיר לאהוד יתום את חלקו בפרשת אוטובוס
קו 300 שהתרחשה בשנת 1984. חלקו של יתום בפרשה הוא מכריע, זאת על פי הודאתו
במשטרה בשנת 1986 ובוועדות החקירה השונות. וכך נרשם
בתגובות לחה"כ אהוד יתום: [ציטוט] (1) אוקה,
12:38 23/2/2004: ברוך
בואך לישרא:) אני
ממש לא מתעניינת בפוליטיקה אבל ממש שמחתי לראות שחבר כנסת פתח בלוג, אתה הראשון
ואני מקווה שיהיו עוד שילכו בדרכך. קשר עם הציבור זה חשוב. שאלה-
כותבים לך את הדברים בבלוג- עוזר או שאתה יושב וכותב לבד? (2) בולס
שקמים, 12:43 23/2/2004: אוי,
טוב שאתה כאן. רציתי לשאול אדם בעל שיעור קומה בטחוני כשלך, קו שלוש מאות וכאלה,
ומתוך סקרנות גרידא, מהו באמת האפקט הקולי של גולגולת אנושית מתפצחת? ומהו
הוולטאז' הנחוץ לחילוץ הודאה? וכמה
דם ניתן להקיז מבלי לקפח את חיי הנחקר? ומה
ההבדל בין ערבים יהודים מבחינת התגובה שלהם לכאב? יישר
כוח! (3) עופר
לנדא, 12:48 23/2/2004: ברוך
הבא לישראבלוג, מר יתום! לצערי,
זה הולך ונראה כאילו שרון הולך בדרכו של רבין: גם
רבין דיבר על כך שיש להתקדם בדרך השלום, ובמקביל להילחם בטרור, ובסופו של דבר
נתן לפלסטינים הרבה, אבל לא עשה כלום למיגור הטרור. (ובעברית:
הוא נלחם בימין כאילו אין טרור, ובורח מהטרור כאילו אין ימין) (4) און,
13:01 23/2/2004: כשמרוצץ
גולגלות הוא חבר כנסת הכל אפשרי (5) halemo י, 13:14 23/2/2004: לא
מדובר רק בריצוץ גולגלות של מחבלים שנתפסו חיים ונכפתו, אלא גם טיוח (כלפי היועץ
המשפטי), רמיסת אחרים (יצחק מרדכי), ועיוות דין (עיתון "חדשות") בזמן
שמנסים להסתיר את האמת... http://halemo.net/info/kav300/index.html היית
צריך לצאת גבר ולהגיד: "כן. אני הבאתי לו למנייק אבן בראש. שם זין על
כולכם". ואז להתפטר ולפתוח בלוג... (6) דייב,
13:15 23/2/2004: טוב.
אתה כותב על מה צריכה הממשלה לעשות. למה היא לא עושה? אתה יושב שם. אנחנו
כאן קוראים ולא מבינים. ניסיתם
הכל? יש
לי הצעה- קחו
אזור אחד, לא גדול. נשקיע
שם בתשתיות וביצירת מקומות עבודה- מפעלים שיוכלו להרוויח. ניתן
להם ממשל עצמי מלא. ניתן
להם כלים .לא נכתיב להם מה לעשות. אדם
שהפרוטה בכיסו יש לו מה להפסיד. אולי
נראה והם יראו שאפשר אחרת? [סוף
ציטוט] לאחר שש
תגובות, נמחק הפוסט (המאמר) של חה"כ אהוד יתום, ובמקום הטקסט המחוק מופיע
אייקון (סמל) של סמיילי זעוף וכועס. אף על פי שהפוסט נמחק, התגובות נשארות, ועל
פניו נראה שהתגובות הן למשהו שלא נכתב. גולשים
שקראו את הכתבה של עידו קינן באתר נענע, הגיעו בשלב מאוחר יותר לבלוג ולא ראו כל
מאמר, אלא רק את התגובות. הללו תהו על עצם מתן התגובות לדף ריק. תגובות נוספות של גולשים עולות לאחר
שנמחק כבר הבלוג: [ציטוט] (7) אוקה,
13:27 23/2/2004: למה
למחוק את הפוסט שכתבת? אתה
יכול לקנות מנוי פרו ב 100 ש"ח לשנה או 55 לחצי שנה ובכך לחסוך מעצמך
תגובות מגעילות. (8) דרור,
13:29 23/2/2004: איזה
יופי. בנאדם עוד לא כתב מילה אחת וכבר תגובות מפה ועד להודעה חדשה. אמרו
כבר מרוצץ גולגלות? (9) אוקה,
13:32 23/2/2004: הוא
כתב פוסט שלם אבל מחק אותו. (10) דרור,
13:33 23/2/2004: ואלה?
מה היה כתוב? בכל
מקרה אני ממליץ לתקן בכותרת מ"נכסת" ל"כנסת" (או שיש פה
כוונות נסתרות?) (11) אוקה,
13:34 23/2/2004: על
עניין הגדר האג וכו'. (12) אוקה,
13:45 23/2/2004: יש
לי את הפוסט שהוא מחק בצילום מסך...תן אימייל ואני אשלח לך (13) halemo י, 13:49 23/2/2004: שלח
לי את צילום המסך לאימייל, בבקשה (14) שופר,
13:35 23/2/2004: אינני
מבין את המתנגדים ליציאה החד צדדית בנימוק היחיד שהיציאה תתן לחמס תחושת נצחון. ומה
תתן הכרזה על ביטול היציאה ? דווקא היא זו שתתן ניצחון לחמס ולארגוני המחבלים. שהרי
היציאה לא נועדה אלא להציל חיים, להוזיל את עלויות ההגנה על כלל תושבי ישראל,
ותושבי השטחים ולהקטין את החיכוך בין ישראל לפלשתינים, המהווה את הדלק העיקרי
לאירגוני הטרור. לכן
הדרישה להשאר, הכרוכה באבדן חיי אדם, בהמשך החיכוך המהווה שמן למדורת הטרור,
ודרדור המדינה למצב כלכלי מנוון, רק על מנת "לא לתת תחושת נצחון
לטרוריסטים",- אפילו המילה טימטום אינה משקפת אותה. אתה
היית מוכן להקריב ביודעין את בנך/בתך למען "אי מתן תחושת נצחון"??? (15) ynot
, 13:45 23/2/2004: רוצח
! שקרן ! עבריין! את
היומן האישי אתה צריך לכתוב מתוך תא כלא ולא ממשרדך בכנסת. (16) סתם
אחד, 13:52 23/2/2004: ynot = תומך מחבלים [סוף
ציטוט] קישור
לקובץ התגובות שנמחק http://halemo.net/edoar/0044/ehudyatomblog2.html מי הוא אהוד יתום ומה היא פרשת קו 300
פרשת קו
300 היתה אבן דרך ביחסים בין העיתונות לבין מוסד הצנזורה הראשית בישראל. בשנת
1984 נעשה ניסיון של גורמים בשירות הביטחון הכללי להסתיר מידע על פשעים שביצעו.
הניסיון לא צלח, ועיתון צעיר גרם לכך שזו תהיה אחת מהפרשיות הכי ידועות בישראל,
ואבן דרך בין היחסים לעיתונות לבין מוסד הצנזורה. ביום
חמישי, 12 אפריל 1984, קבוצה של ארבעה מחבלים פלסטינים בני 17 חוטפת באיומי סכין
אוטובוס של "אגד" בקו 300 שנסע מתל אביב לכיוון אשקלון על כביש החוף.
קבוצת החוטפים מאיימת על חיי 25 הנוסעים בו. בנסיעה לכיוון רצועת עזה, משחררים
המחבלים נוסעת בהריון. זו, לאחר שהורדה, היא מזעיקה את כוחות הביטחון ומדווחת
להם על האוטובוס החטוף. בבוקר
שלמחרת, יחידה של סיירת מטכ"ל עוצרים את האוטובוס בצפון רצועת עזה, בקרבת
מחנה הפליטים דיר אל בלאח. לאחר עצירת האוטובוס פורצים אנשי הסיירת אל תוכו. על
הפעולה מפקד קצין צנחנים וחי"ר ראשי תת אלוף יצחק מרדכי. במהלך
הפריצה וההשתלטות על האוטובוס, נהרגת נוסעת חיילת ונפצעים מספר נוסעים. שניים מן
המחבלים נהרגים במקום, ואילו שני הנותרים נתפסים ומוכים על ידי החיילים על מנת
להממם, מחשש שיפעילו מטען נפץ שהיה ברשותם. עם הוצאתם מן
האוטובוס ובדרכם אל שדה חיטה סמוך, ניצפו המחבלים כשהם מובלים בידיהם של כוחות
הביטחון. שני המחבלים שנותרו בחיים מוכים שוב בידי חיילים וקצינים, בהם גם קצין
צנחנים וחי"ר דאז, תא"ל יצחק מרדכי שעל פי עדויות, מכה על ראש המחבל
עם קת אקדחו האישי. לאחר מכן נמסרים המחבלים לאנשי השב"כ לשם חקירה. שני
המחבלים מועברים לידי אנשי השב"כ, בהם בכיר בשם אהוד יתום, ששימוש אז כראש
אגף המבצעים בשב"כ. זה מכניס אותם לרכב מסחרי ולוקח אותם לחקירה. בדרך מקבל
יתום הודעה מראש השב"כ דאז, אברהם שלום, להרוג את השניים. מאוחר
יותר, בשידורי הרדיו נמסר על ידי דובר צה"ל כי שני המחבלים נלכדו חיים.
לאחר שעות אחדות מוסר דובר צה"ל כי כל ארבעת המחבלים שחטפו את האוטובוס,
נהרגו. רק לאחר
שנתיים של ניסיונות טיוח וניסיון להפליל אחרים במעשה, אהוד יתום מודה בשנת 1986
בחקירת משטרה כי הוא ופקודיו רוצצו את ראשם של שני המחבלים התפוסים והכפותים.
יתום מודה כי הוא ואנשיו השתמשו באבנים ובמוטות ברזל. ביום 2
ינואר 2002 הביא עיתון מעריב לקוראיו את עדותו של אהוד יתום במשטרה משנת 1986.
כאן: http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/02012002/ART230605.html במשך מספר
שנים, מחודש אפריל 1984 לעד לשנת 1986,
ניסו אנשי השב"כ להסתיר ולטייח את הרצח של המחבל הכפות. כדי להסתיר
את הרצח בדם קר, הם שיקרו לוועדות החקירה שהוקמו כדי לבדוק את הפרשה, תיאמו
עדויות באמצעות איש שב"כ אחר יוסי גינוסר ז"ל, ניסו להפליל אחרים
במעשה ובהם תא"ל יצחק מרדכי שהיה מפקד הצנחנים באותה תקופה, וניסו להסתיר
את הרצח במקלות ובאבנים של מחבלים בני 17 קשורים וכפותים. בהמשך,
לאחר הפרסום בעיתון "חדשות" עם תמונתו המפורסמת של הצלם אלכס ליבק בה
נראים אנשי בטחון מובילים את אחד המחבלים חי, הם גורמים לסגירתו של עיתון חדשות
למספר ימים בשל "פגיעה בביטחון המדינה". עורכי העיתון עמדו לדין פלילי
ורק לאחר 10 שנים זוכו בבית המשפט העליון מהאישומים החמורים נגדם. אנשי
השב"כ לעומת זאת, זכו בשנת 1986 לחנינה מתוזמנת מנשיא המדינה חיים הרצוג
ז"ל, שניתנה לפני שבכלל הועמדו לדין על עבירות חמורות אחרות מלבד רצח
המחבלים הכפותים בדם קר. חלקו של
אהוד יתום בפרשה לא תם, ובשנת 1996 הוא מתראיין למוסף "7 ימים" של
ידיעות אחרונות ובו הוא מודה במעשיו ובפועלו המפוקפק. מאוחר יותר טען שדבריו
סולפו, אך זה היה מאוחר מדיי. יתום לא הצליח להתקבל לתפקידים ציבוריים, וכל
הבג"צים שהוגשו נגדו, שללו ממנו את זכות לשמש בתפקיד ציבורי. הסיפור
המלא על פרשת אוטובוס קו 300, כאן http://halemo.net/info/kav300/index.html הבלוג נמחק סופית מהרשת
אזכור פרשת
קו 300 בתגובות, גרם לירידתו המהירה של הבלוג הפרלמנטרי הראשון ברשת, של
חה"כ אהוד יתום. את המעשה של פתיחת הבלוג לקח על עצמו עוזרו הפרלמנטרי
הנאמן של חה"כ יתום, בועז יעקבי. זה טוען כי לא יידע כלל את מעסיקו,
חה"כ יתום. עיתונאים
שפנו לחה"כ אהוד יתום לתגובה, קיבלו את תשובתו כי הוא אינו יודע במה מדובר
וכי הוא כלל לא יודע מה זה בלוג. אם דבריו נכונים, האם הבלוגר
"עופרניקוס" שהוזכר לעיל, התכתב בעצם עם עוזר פרלמנטרי ולא עם חבר
הכנסת עצמו? ואם דבריו אינם נכונים, והוא אכן יודע במה מדובר ומה הוא בלוג, אז
כנראה אין צורך להתרגש. יתום כבר שיקר בעבר בפרשת קו 300 ואין צורך לעשות כזה
עניין משקר קטן ולא מזיק… בראיון
ל"קפטן אינטרנט" של עיתון הארץ מאוחר יותר באותו היום (23/02/2004),
לקח על עצמו את האחריות לפתיחת הבלוג, העוזר של חבר הכנסת אהוד יתום, והביע אף
את נכונותו להתפטר עקב "המחדל" בפתיחת הבלוג ברשת. הכתבה
בקפטן אינטרנט של עיתון הארץ תגובות לתגובות ולמחיקת הבלוג
על מחיקת
הבלוג המהירה של חבר הכנסת אהוד יתום דיווחו כמעט כולם. אתר נענע עלה עם ידיעה
חדשה, למרות שעורך האתר תיקן את הידיעה הקודמת על הבלוג (ולדעתי עשה שגיאה: הוא
היה צריך להשאיר את הידיעה כפי שהיא למען התיעוד ההיסטורי). כתבת ההמשך
של עידו קינן באתר נענע, על סגירת הבלוג של אהוד יתום http://net.nana.co.il/Article/?ArticleID=107548 אתר וואלה
ואתר ynet אף הם דיווחו על
המקרה. קפטן אינטרנט של עיתון הארץ אף קיבל תגובה מהעוזר הפרלמנטרי של אהוד יתום
שפתח את הבלוג ומחק אותו לאחר מספר שעות בשל התגובות. הכתבה של גל
מור באתר ynet http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2878913,00.html הכתבה
במדור המחשבים באתר וואלה http://computers.walla.co.il/?w=/4/509547 למחרת
היום, 24 פברואר 2004 הופיע הסיפור בעיתונות היומית. בעמוד האמצע של עיתון
מעריב, כתב דרור גלוברמן על הפרשה המביכה http://www.maariv.co.il/cache/ART654626.html ודרור גלוברמן
מסביר מה הוא בלוג http://www.maariv.co.il/cache/ART654627.html סריקה של
הכתבה של דרור גלוברמן ממעריב http://halemo.net/press/scan/20040224amaariv.jpg הבלוגרים מגיבים הסיפור
המפתיע על הבלוג הזמני של חבר כנסת בישראל זכה לתשומת ליבם של בלוגרים שכתבו על
כך. חלקם של הבלוגרים, כמו בלוגר בכינוי "בולס שקמים", היו מעורבים
בתגובות הלא מחמיאות והשנונות לבלוג של חה"כ אהוד יתום. להלן מקבץ
התייחסויות בבלוגים ברשת הבלוגר
שכתב ליתום בתגובות ("בולס שקמים") http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=19082&blogcode=395767 פוסט בבלוג
של אלכס al-x http://al-x.dotkof.org/index.php?post=663 פוסט בבלוג
של ashmash http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=1499&blogcode=395613 אלעד יאיר
כותב על זה בבלוג של ynet http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2879051,00.html התייחסות
בבלוג של איתי מושקוביץ http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=8798&blogcode=396490 הבעת חרטה של מגיב?
ביום
שלמחרת, 24 פברואר 2004, הבלוגר שכותב בכינוי "בולס שקמים", כותב פוסט
המבקש להחזיר את חה"כ אהוד יתום לרשת האינטרנט. "בולס שקמים" אינו
מסתיר את שמו, ובבלוג ניתן להבין ששמו המלא הוא עמוס בר. וכך כותב
"בולס שקמים" בחלקים מהמכתב: [ציטוט] הרשימה
הבודדה שפורסמה ביומנך זכתה למספר תגובות שאחת מהן נכתבה על ידי. אני מודה,
תגובתי לא היתה עניינית ולא נגעה לגוף המאמר, אלא העלתה תהיה צינית, בוטה,
גועלית והוגנת בנוגע לאחד ההיבטים בהריגת המחבלים השבויים בפרשת קו שלוש מאות.
התהיה הועלתה לראשונה בריאיון טלפוני בשידור חי שקיימו איתך הסאטיריקונים שי
גולדשטיין ודרור רפאלי ועניינה הרעש המדויק, אם קרכצען קולני ואם גונג עמום,
שמופק מגולגולת אנושית מתפצחת. טרחתי לחזור על השאלה, מכיוון שאני בטוח שלמרות
השנים שחלפו מאז האירוע, אתה עדיין זוכר באופן חד ובהיר את התשובה. [סוף
ציטוט] בהמשך
המכתב קורא "בולס שקמים" לחה"כ אהוד יתום לחזור בו מההחלטה לסגור
את הבלוג. וכך הוא
כותב: [ציטוט] חבר
הכנסת יתום, הריני להפציר בך לשקול מחדש את הסרת היומן, על כל חסרונותיו
ויתרונותיו של צעד כזה. לעניות דעתי הבלתי מלומדת, הסערה בעניין קו שלוש מאות
היתה שוככת במהרה, ואתה היית נותר עם יומן מעניין וראשון מסוגו, הזוכה לתגובות
ענייניות ולהשפעה רחבה על קוראים מתעניינים ואינטליגנטיים, ומהדק את הקשר שלך עם
הציבור שבחר בך כמו גם עם אלה שלא. [סוף
ציטוט] המכתב המלא
של "בולס שקמים" לחה"כ אהוד יתום, כאן http://www.israblog.co.il/blogread.asp?blog=19082&blogcode=397040 סוף דבר
אזכור פרשת
קו 300 בתגובות של הבלוג של חה"כ אהוד יתום, גרם לירידתו המהירה של הבלוג
הפרלמנטרי הראשון. בלוג של חבר כנסת ברשת האינטרנט יכול להיות משב רוח מרענן,
ולתת לביטויים "לרדת אל העם" ו"להרגיש את העם" משמעיות
מעשיות. למרות שחברי
כנסת כמו מיכאל איתן ושאול יהלום הקימו אתר אינטרנט עם מנגנון תגובות, תגובות
הגולשים מצונזרות דרך קבע ולא כל תגובה שאינה מחמיאה עולה לאתר. תגובות מחמיאות
לפועלם של חברי הכנסת עולות די מהר לאינטרנט, כנראה על ידי העוזרים הפרלמנטריים
המסורים שמתחזקים את האתר. חברי כנסת
רבים התבטאו בעבר כי הם מעורים במה שקורה ברשת האינטרנט, והם אף משתתפים
בפורומים ורושמים תגובות בשם בדוי. חבר הכנסת
מתנועת שינוי יוסף פריצקי התבטא בעבר בכתבה בעיתון הארץ, כי הוא כותב ומגיב בשם
בדוי בפורום החרדי "בחדרי חרדים" באתר היידפארק. פורום
בחדרי חרדים באתר היידפארק http://www.hydepark.co.il/hydepark/forum.asp?forum_id=771 חבר כנסת
אחר מתנועת שינוי, רוני בריזון, העלה מאמר במדור דעות באתר ynet ובו כתב על תגובותיו המשעשעות
בקבוצות הדיון ברשת. המאמר עלה לאוויר בזמן שבריזון לא היה עדיין חבר כנסת אלא
פעיל פוליטי. רוני
בריזון: "הזכות והחובה להעליב" http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1709-2131478,00.html יכול להיות
שכל הסיפור שחבר כנסת פתח בלוג ברשת הוא סתם סיפור קטן שעשו ממנו פיל, ולמעשה
אינו שונה מטור שמפרסם חבר הכנסת בעיתון זה או אחר. ההתרגשות
של פתיחת בלוג על ידי חבר כנסת היא התרגשות מובנת. חברי פרלמנט רבים בחו"ל
כותבים בבלוגים אישיים ומתחזקים אתר אישי ועל פניו נראה שזאת המגמה בעולם
הפרלמנטים. השתתפות של
חברי כנסת בשיח הציבורי באמצעות האינטרנט היא השתתפות מבורכת וצריך לעודד אותה.
אתר הכנסת שהוא אחד מאתרי המידע המושקעים ביותר בישראל, חייב לתת במה לחברי
הכנסת כדי להביע דעתם גם שלא דרך נאומים על הדוכן, אלא באמצעות פרסום כתביהם
באתר הכנסת. יש לפתוח
את אתר הכנסת לתגובות הציבור באמצעות טוקבקים, פורומים וקבוצות דיון. כיום זה לא
קורה מחשש לפעולות של האקרים בישראל ובעולם. דעה אישית
גם אני
הגבתי לחבר הכנסת אהוד יתום על חלקו בפרשת קו 300 ואף נתתי קישור למאמר שכתבתי
בעבר בנושא הפרשה. בשבילי זאת היתה הזדמנות בלתי אמצעית להגיע לחבר הכנסת יתום
ולהביע פעם אחת את דעתי האישית והשלילית על כך שהוא נבחר לתפקיד ציבורי. לטעמי,
אדם שיש לו עבר בעייתי מוכח בו הודה בפה מלא, אינו יכול להביע עמדות בנושאים
שונים, המתנגשים עם פעולותיו בעבר. אף פעם לא
טרחתי להגיד לחבר הכנסת אהוד יתום מה אני חושב עליו, כי הדבר כרוך בפעולות
מיוחדות כמו כתיבה, שליחת מכתב, ביול, משלוח, מעקב וכדומה. באמצעות
מנגנון תגובות פשוט ברשת האינטרנט, הדבר הופך לקל ופשוט, אך גם לביקורת קטלנית, זמינה
ומיידית באותה מידה. אין צורך לצטט ולרשום הרבה. רק לתת לינק לעבר המתועד של
האיש. אני מניח
שאם חבר הכנסת אהוד יתום היה מתעלם והיה ממשיך לפרסם את הגיגיו בבלוג שפתח, הדבר
היה נשכח והתגובות כלפיו בהמשך היו בנושא מאמריו ודעתו ולא בעסקי עבר מפוקפקים
בהם היה שותף. לפחות מצידי. אינני יודע
האם ההחלטה להצמיד אבטחה אישית לאחים הח"כים דני ואהוד יתום קשורה למה שקרה
ותואר בסיפור הבלוג המחוק. האחים יתום
יזכו לאבטחה אישית לאחר שקיבלו איומים http://www.maariv.co.il/channels/1/ART/654/815.html וגם כאן http://www.nfc.co.il/archive/001-D-41025-00.html?tag=20-19-30 מקורות מידע נוספים
בלוג
באנגלית של בחור אוסטרלי שכותב על הבלוג של אהוד יתום http://www.gravett.org/Israellycool/archives/014747.html ידיעה
במעריב אנגלית http://www.maarivintl.com/index.cfm?fuseaction=article&articleID=3511 |
|
|
תגובות הקוראים |
|
|
|
|
