הצטרפות לדואר
חשמלי | הסרת מנוי מדואר
חשמלי
|
|
|
|
|
|
|
|
דוור העורך: 17/07/2004 |
גיליון מספר 61 נוהג נפוץ הוא
ברשת האינטרנט לשמור על אנונימיותם של גולשים. ברשת האינטרנט כותבים כולם תחת שם
כינוי שבחרו, שהסיכוי דרכו להגיע אל שמם האמיתי בעולם הלא וירטואלי הוא אפסי
עבור גולש ממוצע. חלק
מהגולשים מרשים לעצמם בשם האנונימיות לעשות מעשים שלא היו מעיזים לעשות תחת שמם
האמיתי או בעולם הפיזי המציאותי. כך למשל, הם לא היו מציקים לאנשים, הם לא היו
מדברים עם אנשים שהם לא מכירים והם לא היו מחפשים לעצמם צרות עם אנשים שהם פגשו
מעולם. אבל,
באינטרנט זה ממש לא כך. חלק
מהגולשים הסבורים שנעשה להם עוול, ממהרים להתלונן במשטרה, ממהרים להגיש תביעות
אזרחיות לבית המשפט וממהרים לשכור עורך דין שיעשה עבורם את העבודה המלוכלכת של
טיפול בנתבעים שעימם התעסקו. בישראל
זכורים לי מספר מקרים של גולשים כאלו. גולשת שהתלוננה במשטרה נגד גולש אחר חשבה
שתישאר אנונימית באינטרנט לאחר הגשת התלונה, אבל לא כך. שמה, גילה, ומקום
מגוריה, נחשפו ברבים, בעיקר לאחר שקריו של דובר משטרת ישראל בנושא. גולשת אחרת
שכתבה בפורום השפלות מיניות בשם "סאדו מאזו", בחרה להגיש תביעת לשון
הרע כנגד המשפיל. כתבות עיתונות מעטות שעסקו בה טרחו שלא לפרסם את שמה ברבים,
הגם שניתן היה למצוא את שמה באתר בית המשפט מאחר והגישה תביעה. העיתונאים הללו
בחרו שלא לפרסם את שמה האמיתי מתוך התחשבות בה וכדי למנוע הטרדות שלה על ידי
גולשים לא מרוצים אחרים. גולשת
שבחרה לפנות לבית המשפט ולהוציא צו נגד שלושה גולשים בגין טענה של הטרדה מאיימת,
בחרה שלא לפרסם את שמה ברבים, למרות ששוב, מדובר בתיק בית משפט. עיתונאים
מעדיפים לשמור על מקורות המידע שלהם בתמורה לאי פרסום שם מוסר המידע או עורך
דינו. במקרים
לעיל לא הוצא כל צו מניעה על פרסום השם. המדובר באנשים בוגרים שהעוולה לכאורה
שנעשתה להם, היתה עוולה באינטרנט ולא בעולם האמיתי. גם החקיקה הקיימת לא אסרה על
פרסום המקרים ועל פרסום שמם של יוזמי ההליך. לא מדובר בקטינים ולא מדובר בפשע
שקורבנו נהנה מאנונימיות (כמו קורבן אונס למשל). אחד
מעקרונות הדיון בבתי המשפט בישראל הוא פומביותו של הדיון. סעיף 3 בחוק יסוד
השפיטה קובע כי בית משפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט
הורה אחרת לפי חוק. לטעמי,
כאשר אדם בוחר להביא את עניינו לבית המשפט, הוא צריך לקחת בחשבון כי שמו האמיתי
והמלא יפורסם בעיתונות בהקשר לאותו מקרה. פנייה לבית המשפט מוציאה את הדברים מרוח
האינטרנט ומהאנונימיות שלה, בעיקר כאשר בתובעים או באנשים אשר יוזמים את ההליך
החקירתי או הדיוני. מילא, אם
היה מדובר בנתבעים, היה ניתן להבין את מצוקתם בחשיפת הכינוי שלהם ברשת האינטרנט.
הם הרי לא יזמו את ההליך המשפטי, והפגיעה בהם תהיה מציקה יותר, מכיוון שבית
המשפט לא הכריע עדיין בעניינם, ולמרות זאת שמם נחשף ברבים. חשיפת שם אמיתי של
כינוי באינטרנט עלולה לפתוח תיבת פנדורה של דברים בעבר שכתב אותו כינוי. מקרה כזה
קרה כאשר כותבת בכינוי "פזית בניזרי" כתבה באתר וואלה מאמר ביקורת על
הפרסומת המינית של משקה "תפוזינה" ועל זוג המפרסמים שיצרו את הפרסומת:
הבמאית נירית ירון ובן זוגה אודי פרידן. נירית ירון
ואודי פרידן תבעו את אתר וואלה על לשון הרע בגין הפרסום שנכתב תחת הכינוי
"פזית בניזרי". סכום התביעה עמד על 1,000,000 ש"ח (ת"א
162928/02, שלום תל אביב). בדיון
שהתקיים באולמה של השופטת יהודית שבח, ביקשו התובעים ממנהלי אתר וואלה להסגיר את
שמה של הכותבת. אתר וואלה ביקש מבית המשפט לקבל על עצמו את האחריות לכתבה, ואם
בית המשפט ימצא שהכתבה מכילה לשון הרע, הם יישאו בפיצוי הכספי שייפסק. השופטת
יהודית שבח לא קיבלה את הבקשה הזו. בהחלטה שנתנה ביום 9 ספטמבר 2002 היא קבעה כי
בית המשפט אינו משחק במחבואים ומנהל הליכים כנגד בעלי דין המזדהים בשמם המלא. לאחר
ההחלטה של השופטת יהודית שבח, נחשף ברבים שמה של הכותבת בכינוי "פזית
בניזרי". התברר כי מדובר בכותבת דנה ספקטור, בעלת טור קבוע בעיתון ידיעות
אחרונות, וכיום מנחת תוכנית טלוויזיה בערוץ 2. החשיפה של
הכינוי גרמה לטור באתר וואלה שנכתב תחת הכינוי "פזית בניזרי" להפסיק.
קוראים סקרנים יכלו לחזור אחורה לכל הטורים של "פזית בניזרי" ולקרוא
אותם כאשר הם כבר יודעים את שמה האמיתי של הכותבת. בסופו של
דבר, ולמרות חשיפתה של דנה ספקטור, בית המשפט זיכה אותה מפרסום לשון הרע. השופט
ד"ר קובי ורדי מבית המשפט השלום בתל אביב קבע כי מדובר בפרסום לגיטימי,
הבעת דעה ונושא בעל עניין ציבורי. מדוע אני
מספר לכם את כל זה? ביום 9
יוני 2004 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק שבו תבע אותי העיתונאי יואב יצחק על לשון
הרע (ת"א 33613/03). בישיבה שהתקיימה באולמה של כבוד השופטת רות רונן,
נחקרתי חקירה נגדית על ידי בא כוחו של יצחק, עו"ד אמיר טיטונוביץ'. פרוטוקול
הישיבה המלא, כאן http://halemo.net/versus/yoav/court20040609.html באחת
השאלות שלו, התעקש עו"ד טיטונוביץ' להציג בפניי תכתובת שנעשתה לכאורה ביני
לבין גולש אינטרנט בכינוי "אוקספורד". את התכתובת לא זכרתי, אבל את
הכינוי "אוקספורד" זכרתי גם זכרתי. תשובתי
היתה שאוקספורד הוא אדם בשם ארנון בורוכוב שמוכר לי גם מפסק הדין של השופט רמי
אמיר מכפר סבא (ת"א 7830/00). עוד הוספתי שמדובר באדם שהוא לקוח של
עו"ד טיטונוביץ', וכי הוא נוהג להציק לי ברשת האינטרנט. באותה עת
זכרתי שעו"ד אמיר טיטונוביץ' מייצג את אותו "אוקספורד" ארנון בורוכוב
בתביעה שהגיש לבית המשפט השלום בתל אביב כנגד אתר וואלה בגין פרסומים של לשון
הרע בפורומים (ת"א 22074/03). תשובתי
נכתבה בפרוטוקול שהוקלד במחשב. אני עמדתי על דוכן העדים שהיה ממול למסך המחשב של
השופטת וראיתי זאת. עו"ד טיטונוביץ' לא היה מרוצה מכך ששמו של הלקוח שלו
אוקספורד מוזכר בפרוטוקול, וביקש מבית המשפט למחוק את שמו המלא והאמיתי של
אוקספורד. השופטת מחקה. לי זה די
נראה תמוה, מכיוון שפרוטוקול דיון בבית המשפט אמור לשקף בדיוק מה שנאמר בבית
המשפט, גם אם זה לא נעים וגם אם זה לא רלוונטי. מכיוון שהייתי עד על דוכן העדים,
לא ניסיתי לעשות מזה עניין, מכיוון שאני סבור שעד על הדוכן לא צריך לריב עם עורך
הדין שחוקר אותו או להתעמת מול בית המשפט כאשר הוא על דוכן העדים. מספר ימים
לאחר אותו דיון הוכחות בבית המשפט, ביקש עו"ד אמיר טיטונוביץ' לתקן מספר
תיקונים בפרוטוקול הדיון. מכיוון שלא הגענו להסכמה מוקדמת על התיקונים, הוא הגיש
את בקשתו ראשון. בתגובה הגשתי באמצעות עו"ד אביב אילון שמייצג אותי בתיק
זה, בקשה משלי להוסיף תיקונים לפרוטוקול הדיון. באחד
הסעיפים כתבתי כי במקום המשפט "אני מזהה את אוקספורד", צריך לבוא
המשפט המלא שאמרתי בדיון: "אני מזהה את אוקספורד ששמו האמיתי הא ארנון
בורוכוב והוא מוכר מפסק הדין של השופט אמיר בכפר סבא". בית המשפט
הורה לעו"ד טיטונוביץ' למסור את תשובתו לבקשתי. תגובתו של עו"ד
טיטונוביץ' לא אחרה לבוא. וכך כתב בהקשר לבקשה שלי בנושא אוקספורד: [ציטוט] התובע
מתנגד לתיקון המבוקש בסעיף 7ג' לתגובת הנתבע. התיקון
המבוקש כלל אינו רלוונטי למחלוקת שבתיק זה. כבר
בעת חקירתו של הנתבע הוא לא הסתיר את רצונו לעשות שימוש ב"במה"
שהוענקה לו בחקירתו הנגדית, על מנת "לחסל חשבונות" עם אותו
"אוקספורד", אשר הנתבע עצמו העיד, כי הוא "מנסה להציק לי
באינטרנט" (ע' 24 לפרוטוקול, ש' 26). [סוף
ציטוט] עוד הוסיף
וכתב עו"ד טיטונוביץ': [ציטוט] הנתבע
נוהג לפרסם באתר האינטרנט שלו כתבי טענות, שמוגשות בתיק לרבות בקשות ותגובות
שהוגשו במסגרתו. יש
לשער, שהמטרה היחידה בהכללתו, בתגובת הנתבע, של סעיף 7ג', היא לפרסם אותו אחר כך
באתר האינטרנט של הנתבע, ובכך לפרסם ברבים את שמו של "אוקספורד", עמו
התובע העיד, כי "יש לו חשבון", ולפגוע בזכותו לפרטיות ולאנונימיות
באינטרנט (זכות שדווקא הנתבע מרבה להגן עליה). בכל
הכבוד, אל לו לבית המשפט הנכבד ליתן ידו לנוהג פסול זה. [סוף
ציטוט] בסופו של
דבר, לא הוכנס התיקון שביקשתי ובית המשפט החליט שלא לתקן את הפרוטוקול. אולי
באמת מהטעם שכל העניין של הצגת התכתובת לכאורה ביני לבין אוקספורד אינה רלוונטית
או מן הטעם הפשוט שבאמת, "אוקספורד" לא מעניין את אף אחד. אוקספורד באמת
לא מעניין אותי. אין לי חשבון איתו כמו שטען עו"ד טיטונוביץ'. זה אחד
הגולשים שממש לא מצליח לרגש אותי. לפעמים הוא מפציע עם איזה חידוד מילולי בפורום
שגם אני כותב בו, ולפעמים הוא מנסה להוכיח לי עד כמה אני לא בסדר. תמיד אחרי
קריאה של דבריו המשעממים אני מפהק, קם מהמחשב והולך לעשות לי כוס קפה חזק כדי
להתעורר מהתרדמה שהנחיתה עליי אותה הודעה טרחנית של אוקספורד. הבעיה כאן
היא אותה בעיה שהועלתה לעיל: מי שהחל את ההליך בבית המשפט, אל לו לצפות
לאנונימיות בבית משפט כפי שהיא קיימת בצורה התנדבותית ברשת האינטרנט. כמו שקבעה
השופטת שבח: בית המשפט לא משחק במחבואים. עו"ד
טיטונוביץ' יזם בחקירה שלו נגדי שאלה שבה מעורב הלקוח שלו כיום, ארנון בורוכוב.
בשאלה הזאת הוצג מלל שבו הוצג הכינוי "אוקספורד". אני טענתי דברים
ודבריי נרשמו בפרוטוקול. מספר שניות לאחר מכן, נמחקו חלק מהדברים שאמרתי על פי
בקשתו של עו"ד טיטונוביץ'. אם היה מדובר בפרוטוקול שהיה בהקלטה על סרט
מגנטי כמו שלפעמים זה נעשה, אני בספק אם דבריי היו נמחקים בטענה כל שהיא. במחשב
זה יותר קל למחוק. כאמור,
אוקספורד הוא ארנון בורוכוב. שמו המלא וכינויו הידוע מזה שנים באינטרנט, נמצאים
על פסק דין של השופט רמי אמיר מבית המשפט השלום בכפר סבא. פסק הדין נגיש לכולם.
שם תוכלו לקרוא על מעלליו של הגולש ועל מעללים של גולשים אחרים נגדו. פסק הדין
נהנה מעקרון פומביות הדיון, ולכן ההקשר בין הכינוי באינטרנט לבין השם האמיתי
בחיים לא נהנה מהגנת הפרטיות, אלא דווקא מפומביות הדיון. פסק הדין
של השופט רמי אמיר הוא שם דבר לפסיקה המתייחסת לנושא כלשהו ברשת האינטרנט. בסעיף
15 לפסק הדין קובע נחרצות השופט רמי אמיר כי חשיפתו של הכינוי
"אוקספורד" ושיוכו לשם האמיתי "ארנון בורוכוב" אינו פגיעה
בפרטיות. ההסבר המנומק לכך נמצא בסעיפים 4 עד 14 בפסק הדין. [ציטוט] 15.
סופו של ענין זה - אין בחשיפת התובע כבעל הכינוי "אוקספורד" משום
פגיעה בפרטיות, בדרך של פרסום ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים לפי ס"ק 2
(11) לחוק. [סוף
ציטוט] אותו
אוקספורד מנהל כיום הליכים משפטיים כנגד אתר וואלה תחת יישותו המשפטית האמיתית.
את אוקספורד מייצג עו"ד אמיר טיטונוביץ'. ככל הנראה, בעוד שנתיים נוכל
לקרוא עוד פסק דין שעושה את ההקשר בין הכינוי באינטרנט לבין השם האמיתי בחיים. חשוב
לזכור: החיים האמיתיים זה לא אינטרנט. מי שחשובה לו האנונימיות ברשת האינטרנט,
שלא ייזום הליך משפטי. ברגע שיזמתם הליך משפטי, האנונימיות הוירטואלית שלכם
נגמרת והחוקים הלא כתובים של רשת האינטרנט מפנים את מקומם לחוקים ולתקנות של
מדינת ישראל. ת"א 7830/00, בימ"ש שלום כפר סבא
ארנון
בורוכוב נגד אלישי פורן פסק הדין
המלא, כאן http://halemo.net/edoar/0061/borochov_vs_foran.htm וגם כאן |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
