הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

 

 

 

 

 

על פסיכולוגים, פסיכובלוגים ופסיכים ברשת

06/03/2003 |   גיליון מספר 3

halemo

 

הראיון הפיקטיבי עם טוקבקיסט צעיר בשם רפי רפש בגיליון הקודם, מספר 2 מיום 27/02/2003 (קישור), הקפיצה מספר אנשים שקראו ולא הבינו. בעצם הקפיצה אדם אחד שלא ידע לקרוא בין השורות, ובגלל שהוא פסיכולוג במקצועו, הוא גם טרח לכתוב בפורום שהוא מנהל, כי רפי רפש זה אני, ואילו בעצם הם חיי (קישור להודעה).

 

למי שעדיין לא הבין, רפי רפש הוא דמות פיקטיבית שמרכזת את כל המגיבים המעצבנים של הטוקבקים ברשת. זה לא אני. אני רק חוקר את התופעה, ואוסף מכל מיני מקומות את הרפש הזה וכותב על זה סיפור.

 

 

מי אתה פרופסור עזי ברק ?

 

אף פעם לא היתה לי יריבות עם עזי ברק. עקבתי וכתבתי מדיי פעם בפורום "אדם ואינטרנט" שניהל בפורומים של IOL ז"ל. הייתי עד להשתלחויות בו מצד דמויות כמו "ינשוף הברים". אף פעם לא הייתי שותף לזה. את דעתו של פרופסור עזי ברק מאוניברסיטת חיפה השוכנת במרומי הר הכרמל, אני טורח לקרוא, כדי להבין מה אחרים חושבים על מה שמתרחש ברשת האינטרנט.

 

כשפורטל "וואלה" רכש את IOL והחליט לסגור את הפורומים, "וואלה" נפטרו ראשונים מהמנהלים שניהלו את הפורומים. גם מעזי ברק. עזי לא עבר על כך לסדר היום, והפיץ מכתב ברשת הנושא את התאריך 18 יוני 2001, בו הוא כתב את דעתו על מנהלי וואלה לדורותיהם, וכתב מה הוא חושב על מעשיהם "הנפשעים". הפרופסור המכובד, שלכאורה מטיף לאתיקה והתנהגות תרבותית ברשת, לא בחל במילים קשות כמו מקקים וג'וקים כדי לתאר אנשים אחרים שעימם הוא לא מסכים (קישור למסמך).

 

בינתיים, כל הפורומים הישנים של IOL נסגרו. רוב הגולשים עברו למערכת הפורומים של תפוז, וחלקם הקטן נשאר בפורומים המחודשים של וואלה.

 

פרופסור עזי ברק, פסיכולוג במקצועו, מצא את מקומו במערכת הפורומים של אורט, במחלקה סגורה שם הוא מטפל במכורים לאינטרנט. כדי להשתתף באותה מחלקה סגורה, חייבים להירשם בשם אמיתי, עם פרטים אמיתיים כולל טלפון, על מנת שמישהו יוודא נכונות הפרטים שבהם נרשמתם.

 

מתי מעט נרשמו, ולמרות זאת, אפשר למצוא באותה מחלקה סגורה דיונים על תרבות הרשת, על האינטרנט, וביקורת קטלנית על "כאלו שאינם עומדים בכללי ההתנהגות המתבקשים ברשת". למשל: ynet עשו שגיאת כתיב ? הפורום יטיף ויכתוב כמה ynet לא מקצועיים וכמה ynet לא בסדר, ולמה ארנון מוזס, הבעלים של ידיעות אחרונות,  צריך להתפטר ולפטר  (קישור)

 

 

תקלות ברשת: מקרה ראשון: יואב יצחק, רוטר, הלמו

 

שני מקרים מפורסמים קרו לי ברשת בריבים עם גולשים: הראשון, בחודש מרץ 2001, במלחמה שנמשכה מספר חודשים בין העיתונאי יואב יצחק שפתח אתר חדשות פרטי בדצמבר 2000, ומצא דרך נפלאה לפרסם את האתר שלו באמצעות ריב עם האתר הותיק של רוטר נט.

 

במלחמה זו הושמצו כל גולשי רוטר נט ומנהליו כאילו הם עבריינים, סהרורים, כהניסטים, פורעי חוק וכאלו שהמשטרה וגופי הביטחון השונים של מדינת ישראל צריכים לטפל ביד קשה בגלל שהם כותבים בפורומים "הבלתי חוקיים" של רוטר נט.

 

הגולשים של רוטר נט ואני ביניהם, נפגעו מהדברים הללו שהטיח בהם עד לא מכבר אחד העיתונאים הבכירים בישראל. הנפגעים לא שתקו. כאדם שגר בעכו, עיר מעורבת שגרים בה ערבים ויהודים בשכנות טובה, דבריו של יואב יצחק פגעו בי כגולש וכתושב עכו.

 

הגולשים ברוטר נט כתבו את דעתם על העיתונאי המשמיץ. יואב יצחק המשיך להשתתף במשחק ההשמצות בכתבות משמיצות משלו, וגם לאחר שביום 11 מרץ 2001, יום שבו הוא הגיש תלונה למשטרה כנגדי על בדיחה סאטירית שסיפרתי עליו כאילו השמיץ שופטת, הוא המשיך להשמיץ את הגולשים.

 

ביום 13 מרץ 2001 הגיעו ארבעה שוטרים לביתי עם צו חיפוש והחרימו לי שני מחשבים, דיסקים, מחברות ויומנים. נעצרתי ונחקרתי במחלקת ההונאה בתחנת משטרת זבולון בחיפה על מה שכתבתי. לאחר כמספר שעות של חקירה, ולאחר שנלקחו ממני טביעות אצבעות, שוחררתי לביתי.

 

מביתה של אחותי, כתבתי את הסיפור הראשון שלי על המקרה וחשפתי את שמי האמיתי ופרטים אחרים על עצמי. הכתיבה נועדה למנוע בי לינץ' תקשורתי מצד המשטרה, העיתונות ועוד אנשים שינצלו את המקרה הזה כדי להדביק תווית של עבריין.

 

לאחר שמונה ימים הוחזר הציוד התפוס שלי, וזה אפשר לי לשלוח מכתב התנצלות ליואב יצחק, דבר שלא עזר כל כך כי קיבלתי יריקה וירטואלית לפנים ומספר קללות ונאצות בדואר האלקטרוני מצידו של ה"נפגע".

 

ב 10 אפריל 2001, לאחר מסכת השמצות הדדית של כמעט חמישה חודשים, הגיש העיתונאי יואב יצחק תביעת דיבה כנגד משפחת רוטר על סך 1,050,000 ש"ח וכנגדי על 100,000 ש"ח. התביעה כנגד רוטר נסגרה בסופו של דבר בהליך של גישור, לאחר שרוטר התנצל ושילם את הוצאותיו של יצחק בסך קצת יותר מ 13,000 ש"ח, וגרם ליואב יצחק להפסיד יותר ממיליון ש"ח וירטואליים.

 

אני לא הסכמתי ללכת לגישור לאחר מקרה שני שקרה לי מול גולשת אחרת שהתלוננה עליי תלונת כזב במשטרה. אני קיבלתי החלטה שיותר לא אתן לאחרים מצב שבו הם ישמיצו אותי, אני אשיב להם כגמולם בדרך הומוריסטית, ואני זה שאשלם את המחיר. אני אמצה את ההליכים עד תומם.

 

התלונה שהגיש יואב יצחק במשטרה, נסגרה לאחר חקירה של המשטרה, ולאחר שהגיעו לכאורה למסקנה שזה לא יותר מריב בין שני אנשים שאין צורך להתערב בה. "נסיבות העניין אינם מצדיקות המשך חקירתך ואו העמדתך לדין" כך על פי תשובת המשטרה.

 

 

תקלות ברשת: מקרה שני: נינה, הלמו

 

ביום 11 דצמבר 2001 התלוננה עליי במשטרת חיפה, גולשת בשם רחל יהודית פרומקין על "איומים" שכתבתי נגדה באמצעות תוכנת מסרים מיידיים בשם ICQ. לאחר כשנה של הכרות אישית ברשת עם אותה גולשת, כולל שיחות לתוך הלילה בעזרת תוכנת ICQ, גיליתי שאותה גולשת שכתבה בכינוי "נינה", כתבה בכינוי אחר בשם "קציפה ירקרקה", כינוי שבו השמיצה אותי ואחרים מידי יום בפורומים של תפוז, בעיקר בפורום עיצוב גרפי שבו השתתפתי.

 

יום אחד, החלטתי לגלות מי זו המשמיצה, ובעזרת טריק טכנולוגי פשוט, שלחתי שתי מכתבים בדואר אלקטרוני: אחד ל"נינה" שנחשדה כי היא זו המשמיצה, ומכתב שני ל"קציפה ירקרקה" הגולשת המשמיצה.

 

כשהמכתבים נפתחו, נשלחה בקשה יזומה ע"י תוכנת הדואר, להבאת תמונה משרת מחשב בשליטתי. למכתבים של השתיים צורפה תמונה שכתובתה היא בשרת מחשב מרוחק בשליטתי, וכך יכולתי לדעת מי ביקש את התמונה וכן לקבל את פרטי כתובת המחשב שלו, כתובת האיי פי IP.

 

פניתי לאותה "נינה" והסברתי לה שעליתי עליה. אמרתי לה שאני יודע שהיא משחקת את הגולשת "קציפה ירקרקה", ואין לי בעיה עם זה ואני תופס את זה בהומור בין חברים, וכמובן אני לא אגלה לאף אחד שזו היא.

 

את הגולשת "נינה" זה לא סיפק. מייד החלה במסכת השמצות כנגדי מול גולשים אחרים וסיפרה להם שאני זו "קציפה ירקרקה". היא התחילה להטיח בי כל מיני שטויות בשיחת איסיקיו ובנתה בלי שארגיש שיחה כאילו אני מאיים עליה וכאילו אני רודף אותה ונושף לה בטלפון, והיא אפילו תתלונן עליי במשטרה ותעליל עליי דברים. לי עדיין לא נפל האסימון ובמקום לנתק את השיחה, אמרתי לה שאם אכן היא תלך למשטרה ותעליל עליי, אני לא אבליג כמו במקרה שהיה לי עם יואב יצחק.

 

הגולשת אכן הלכה למשטרה והתלוננה. תמליל השיחה הוגש למשטרה. כשבועיים לאחר מכן, זומנתי למשטרת עכו לחקירה תחת אזהרה. אני בחרתי לשתוק. אני לא חייב לדבר. אני לא חייב לתת לשוטרים מתלהבים להפיל אותי. אני חף מפשע. אם יש להם ראיות מפלילות כנגדי, שיעמידו אותי לדין.

 

זה לא כל כך עזר לי, כי באותו הרגע נעצרתי ע"י כנופיה של שוטרים בתחנת עכו, שהחליטו להתעלל בי כי שתקתי בחקירה. הם שם, במשטרת עכו, רגילים לטפל בעבריינים אמיתיים, במסוממים, בגנבים ובסתם ערבים, ולא באנשים שכל חטאם היה לדבר עם גולשת פסיכית באינטרנט ו"לאיים" עליה. המקרה החדש, שבו מדובר ב"אינטרנט", מקום בילוי לעברייני מחשב, הלהיב אותם נורא.

 

יום למחרת המעצר, נלקחתי להארכת מעצר ונפסקו לי עוד שלושה ימי מעצר "להשלמת החקירה" של ראש הכנופיה המשטרתית במחלקת חקירות בעכו.

 

באותו יום כבר שוחררתי בערבות ע"י קרוב משפחה. עד לעצם כתיבת שורות אילו לא הוגש נגדי כתב אישום, ואני בספק אם יוגש. הראיות עצמן אם היו כאלו שובשו ע"י השוטרים שבחרו לגלוש עם המחשב התפוס ברשת האינטרנט, ובעזרתה האדיבה של חברת האינטרנט נטוויז'ן, נכסנו לחשבון האינטרנט שלי וגלשו לאתרי סקס. חברת נטוויז'ן, אגב, היא שפוטה של המשטרה (אבל על כך, כולל הוכחות, בפעם אחרת).

 

בינתיים, הגשתי שתי בקשות לבית משפט השלום בעכו כנגד משטרת עכו וזכיתי. אחת להשבת המחשבים שלי והשניה להשבת פריט נוסף. כמו כן הוגשו תלונות למח"ש כנגד השוטרים שהשתתפו בהתעללות בי.

 

את הסיפור הפצתי כהודעה לעיתונות, שוב, כדי שלא יעשו בי לינץ' תקשורתי. הסיפור פורסם גם ב ynet, וגרר הרבה תגובות (קישור לסיפור). אתר ynet כמו אתר חדשות טוב, טרח לבקש את תגובתה של המשטרה, וזו, בשקריות האופיינית לה ולפקודיה נתנה את התגובה המשמיצה הבאה:

 

דובר מחוז הגליל במשטרת ישראל השיב לשאלות ynet כדלהלן:

1. הנדון נשוא השאילתא נחשד בביצוע עבירות מחשב, גניבת תוכנה, הטרדה באמצעות מחשב ואיומים.

2. החשוד נעצר על מנת למנוע שיבוש הליכי חקירה.

3. לא רק שהשוטרים לא מנעו מהחשוד מלהתקשר לעו"ד, אלא הם אלה שהתקשרו לעו"ד ומסרו לו על דבר המעצר ואיפשרו לחשוד לשוחח עימו.

 

 

כלומר, המשטרה מאשימה אותי ככה סתם ב"עבירות מחשב", "גניבת תוכנה", "הטרדה", דברים שלא היו ולא נבראו. בסעיף 3 הם משקרים כאילו התקשרו לעו"ד שלי, דבר שלא היה ולא נברא, וכשנודע לעו"ד שלי, משה ויסברג על דבר מעצרי מהוריי בשעה מאוחרת בערב, הם לא אפשרו את כניסתו לבית המעצר על מנת לשוחח איתי לפני הדיון בבית המשפט. פגשתי אותו לראשונה בבית המשפט ביום שלמחרת.

 

יום לאחר יום המעצר שלי, הפיצה המשטרה הודעה שקרית כאילו בחור בן 20 (אני בן 32) הטריד בחורה צעירה (נינה היא מעל גיל 40) שגרה בתל אביב (נינה גרה בחיפה עם משפחתה) ו"בכל עת שפתחה את המחשב, שב הצעיר והטריד אותה".

 

זו היתה לשון ההודעה ששודרה גם בחדשות קול ישראל, ברדיו המקומי ובערוץ הקהילתי:

תושב עכו נעצר בחשד שהטריד צעירה באמצעות מחשב

ביום רביעי (26/12/2001) נעצר תושב עכו, כבן 20, על ידי חוקרי תחנת עכו בחשד להטרדת צעירה תושבת תל אביב, תוך שימוש במחשב. על פי החשד חדר הצעיר למחשב הצעירה, שוטט בתוכנות ובכל עת שפתחה את המחשב הטריד אותה. החשוד הובא להארכת מעצר.

 

לאחר שחרורי, כשגיליתי את ההודעה השקרית הזו, טרחתי ליידע מספר עיתונאים שקיבלו את ההודעה השקרית הזו. הם אכן גילו שהמשטרה פמפמה אותם בהודעה שקרית כל כך, ואם לא היו תלויים בעבודתם עם המשטרה, היו מבקשים הסברים ממצים לשקר השקוף הזה.  

 

 

הפסיכובלוג מנתח: הלמו על שולחן הניתוחים של פרופסור עזי ברק

 

לאחר שפרסמתי את סיפורי ביום 1 ינואר 2001 באתר ynet ובעוד מספר פורומים לפני כן, טרחתי לעבור על כל הפורומים וקבוצות הדיון, כמו שאני תמיד עושה. הגעתי גם למחלקה הסגורה של עזי ברק באורט, וקראתי את תגובתו עליי (קישור להודעה).

 

 

וכך כותב הפרופסור המכובד ביום 31/12/2001:

הלמו הולם שוב

הבנאדם התפרסם (ולא בפעם הראשונה) ברשת, למרות שטענת טענותיו היא שהוא רוצה שקט, שלווה ודיסקרטיות...  המכור הביא את הפרסום בנענע, DK  בהיידפארק, הנה בווינט...  מבחינתי, קורותיו ברוטר ועלילות ההמשך, פלוס תגובת המשטרה, מניחים את דעתי.  מתבכיין על חוקי היסוד, אבל שכח את התנהגותו האינטרנטית.

 

 

עזי ברק, כפסיכובלוג, קובע דעתו עליי על סמך הודעות משטרה שקריות. הודעת המשטרה מספקת אותו. אני לא יודע האם בחייו טיפל פרופסור ברק בעברייני מין, אבל ככל הנראה הוא כפסיכובלוג, בא על סיפוקו מהר מדיי.

 

לא טרחתי לעשות מתגובתו יותר מדיי עניין, למרות שהוא פרופסור, ודעתו שלוקה בחסר משמשת למחקרים על "האדם והאינטרנט", בשבילי הוא ככל גולש אחר שלא טורח לקרוא הכל ומביע דעתו שנקבעה כבר מראש.

 

 

מהו פסיכובלוג

 

מדוע השתמשתי במונח פסיכובלוג ? פסיכובלוג, בניגוד לפסיכולוג אמיתי, אינו טורח לבצע מחקר מעמיק, אלא "חוקר" אנשים על סמך כתיבה כלשהי בפורום או באתר אינטרנט. פסיכובלוג, בניגוד לפסיכולוג, אינו נפגש עם נשואי מחקריו, אינו מתרשם ממראם, דיבורם, התנהגותם הפיזית ומחקירה פנים אל פנים. עברם אינו מעניין אותו יותר מקליפת השום.

 

פסיכובלוג יכול להיות כל אחד. לא צריך תואר שלישי בשביל זה. כל עיתונאי שכותב על רשת האינטרנט, יכול להיות פסיכובלוג. פסיכובלוג היא מילה המורכבת משני מילים: הראשונה "פסיכו", מילה שמקורה ביוונית ומשמעה "של הנפש". המילה השנייה היא "בלוג". בלוג הוא יומן שבו כותבים אנשים, ומצוי ברבים ברשת האינטרנט. בלוג יכול להיות כתיבה פרטית של מישהו, כתיבה בפורום או בקבוצת דיון ובכלל, כתיבה של אדם פרטי שאף אחד לא מגביל אותו: לא עורך עיתון, לא בעל אתר ולא מנהל פורום.

 

עזי ברק, שאולי יש לו תואר אמיתי בפסיכולוגיה, הוא שווה בין שווים ברשת האינטרנט. ברשת האינטרנט הוא פסיכובלוג. לא פסיכולוג. הוא מרשה לעצמו לנתח אחרים על סמך כתיבה אינטרנטית בלבד. לא על פי חושים אחרים או על סמך ממצאים מדעיים. אם היה מתנהג כפסיכולוג אמיתי, היה עוסק בתורת הנפש ובחקר הנפש על פי רגשות, עמדות, חושים, תגובות, מחשבות, אישיות, מאוויים ותכונות אחרות.

 

 

מחקר אמיתי: חלק ראשון

 

בניגוד לגישה הפסיכובלוגית העזית ברקית, אני את המחקר האישי שלי על אנשים שנתקלתי בהם בצורה קשה באינטרנט, עשיתי. למדתי אותם. למדתי את עברם. אני יכול להבין מה מניע אותם לפתוח מלחמות באינטרנט כנגד אנשים אחרים, ומה הצעד המתבקש כדי להוריד אותם מהתעלקותם הפסיכית על אחרים.

 

במקרה הראשון, בו נשוא המחקר הפרטי שלי הוא העיתונאי יואב יצחק, טרחתי לאסוף כל מידע שיכולתי לאסוף עליו. קראתי את כתבותיו ומאמריו הישנים בספריית העיתונות בבית אריאלה בתל אביב. קראתי פסקי דין בתביעות שתבע וזכה או הפסיד. קראתי מה עמיתיו חושבים עליו ומה כתבו עליו. לאחרונה אף התפרסמו פסקי דין בעניינו (למשל בתביעת הנפל שלו כנגד עיתון ידיעות אחרונות).

 

בנוסף, טרחתי לקרוא את שני ספריו שפרסם: הראשון, ספר בשם "עגל הזהב" (תמונה) שראה אור בשנת 1991. השני ספר בשם "מחלקה ראשונה" (תמונה) שראה אור בשנת 1995. בשני ספריו אילו, מספר יואב יצחק על עצמו, על עבודתו העיתונאית, על מלחמותיו האישיות כנגד נשואי כתבותיו, רובם אנשי כוח וסררה, אותם רדף בכתבותיו, תבע אותם בבית משפט, ולא נחה נפשו עד שכתב עליהם בספרו.

 

מהקריאה בספריו מתגלה אדם אובססיבי לכאורה המחפש "צדק אישי", על חשבון זכויות פרט שזכאי להם כל אדם, גם אם הוא מפורסם. ממצאיו אינם נגמרים באנשים מן היישוב, אלא ממשיכים בהשמצות על שופטים בכלל ועל שופטי העליון בפרט, ביניהם פרופסור יצחק זמיר, ודורית בייניש.

 

בממצאים שמצאתי אני מתכוון להשתמש בדיונים בבית המשפט שיחלו בקרוב בתביעתו של יואב יצחק כנגדי. יבוא יום, ואולי תוצאות המחקר האישי שלי יראו אור באתר אינטרנט, למרות שאני עדיין מתלבט  בעניין, מכיוון שאולי אין לזה הצדקה, ובעצם זה לא מעניין אף אחד חוץ ממני.

 

 

מחקר אמיתי: חלק שני

 

המקרה השני, היה קצת יותר קשה. מדובר בגולשת לא מפורסמת כמו יואב יצחק. למרות זאת, הצלחתי חלקית באיסוף ממצאים המאפשרים לי להבין את צורת החשיבה של אותה גולשת משמיצה.

 

בחקירה שלי התברר, שאביה של "נינה", ששמה האמיתי הוא רחל יהודית פרומקין, הוא עמיתו למקצוע של פרופסור עזי ברק. הוא בעצם פסיכיאטר. שמו יצחק פרומקין, ועד לשנת 1979, הוא היה הפסיכיאטר המחוזי של חיפה.

 

בשנת 1981, לאחר שנתיים וקצת יותר של דיונים משפטיים, הורשע פרופסור יצחק פרומקין בעבירות שיש עימן קלון בבית המשפט העליון, לאחר ערעור של המדינה בזיכויו בערכאה נמוכה יותר. בין העבירות שנפסקו כנגדו: קבלת שוחד, מתן תעודות כוזבות ומעילה באמון על ידי עובד ציבור.

 

האישום העיקרי כנגד פרופסור פרומקין היה שתמורת שוחד, הוא שחרר צעירים משירות צבאי, וזאת לאחר שצה"ל הפקיד בידיו את הזכות לקבוע האם צעירים כשירים לשירות צבאי חובה.

 

בית המשפט קבע שפרומקין נכשל כשלון מחפיר וביצע שחיתות בדרגה הגבוהה ביותר. השופטים שלחו את פרומקין למאסר של שלוש שנים, מהן 18 חודשי מאסר בפועל, תוך ניכוי תקופת המעצר, ו 18חודשי מאסר על-תנאי, למשך שלוש שנים מצאתו מבית הסוהר (קישור לפסק הדין).

 

בית המשפט תיאר בפסק הדין את הסבל שעבר הוא ובני משפחתו עברו באותה תקופה.

 

המסקנה הפרטית שלי מהמחקר שעשיתי היתה ש"נינה" היא גולשת מוכת גורל ממשפחה מוכת גורל, אישה מתוסכלת ורווקה בת למעלה מ 40, מטופלת בחמישה חתולים, חלקם קשישים, וזו ככל הנראה היתה הדרך שלה לחפש תשומת לב ברשת האינטרנט. זאת, בנוסף למחלה נדירה שבה לקתה, אותה פרסמה באתר אינטרנט אחר שהקימה לשם כך תחת הכינוי שלה "נינה" (קישור לדף באתר).

 

במשטרה, בתיק החקירה, נכתב שהיא "נכה", כך על פי דבריו רס"ר חיים יסקוביץ', השוטר ממשטרת עכו שחקר אותי והכניס אותי למעצר.  כיתוב זה דבר גרם ככל הנראה למשטרה לנהוג בי כאחד שמטריד נשים נכות, למרות שזה היה גילוי ראשון בשבילי שהיא מציגה עצמה כנכה מסכנה בעיני משטרת ישראל.

 

 

אחרית דבר

 

אתה הבנת את זה, פרופסור עזי ? אני מקווה שהבנת ולמדת כיצד חוקרים התנהגות מופקרת של גולשים באינטרנט. מה שאתה עושה כיום ברשת האינטרנט במחלקה הסגורה שאתה מנהל באורט ומטפל במכורים לאינטרנט, אינה פסיכולוגיה, כי אם פסיכובלוגיה.

 

תמשיך להיות שנון ולהמציא לנו ביטויים כמו "בריונטים, עבריינטים, חוליגנטנים" ותפרסם את ממצאיך המדעיים במקומונים של רשת שוקן. יש הרבה גולשים שיקראו את הדברים שלך בשקיקה, אבל יש הרבה כאלו, כמוני, שיסתכלו עליך כעל עוד אדם עם חולשות אנושיות שאת דעתו על גולשים הוא קובע מראש בלי מחקר מעמיק, ועל פי תגובות שקריות של המשטרה.

 

ואני מתנצל מראש שנאלצת לקרוא את הכתיבה הרדודה שלי ביותר מ 2000 מילה. ככה זה נגרי מחשבים. בונים סיפורים על מחשבים.

 

 

עדכון שהגיע זה עתה

 

בזמן כתיבת שורות אלו, ולאחר שכבר סגרתי את האייטם הזה, הגיעה אליי בדואר הודעת המשטרה, המיידעת אותי מיום 02/03/2003 על סגירת תיק החקירה כנגדי בתלונה שהוגשה ע"י גולשת בשם רחל יהודית פרומקין, הידועה בכינוי "נינה". עילת הסגירה היא: "לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתך לדין".

 

על פי המכתב, העבירות שלגביהן הוגשה תלונה כנגדי למשטרה: העברת מידע כוזב במחשב, מחיקה או שינוי חומר מחשב, הטרדה בטלפון.

 

צפו להתפתחויות מעניינות בעניין המשפטי.

צילום המסמך מצורף.