הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

 

 

 

 

 

וואלה ופזית בניזרי ניצחו את יוצרי תפוזינה

 

31/01/2004 | גיליון מספר 40 | halemo

 

 

השבוע דחה בית משפט השלום בתל אביב את תביעת לשון הרע שהגישו יוצרי פרסומת משקה תפוזינה, נירית ירון ובן זוגה אודי פרידן. השניים תבעו את אתר וואלה ואחרים בגין פרסום מאמר סאטירי נגדם. בית המשפט קבע כי הכותבת האלמונית פזית בניזרי ואתר האינטרנט של וואלה כתבו מאמר לגיטימי וחייב את זוג התובעים לשלם להם סך של 30,000 ש"ח.

 

 

רקע

 

בחודש פברואר 2002 הושקה הפרסומת החדשה למשקה "תפוזינה" של חברת יפאורה תבורי, יצרנית משקאות.

 

במהלך ההשקה, דיבר הפרסומאי אודי פרידן על הפרסומת החדשה למשקה התפוזינה שצולמה בדרום אפריקה, ובה מככבת הדוגמנית קרי מקגרגור (Kerry McGregor), אף היא מדרום אפריקה, ובגילה היא בת 20.

 

בפרסומת החדשה נראתה מקגרגור רצה ועושה ג'וגינג ברחובות העיר, כאשר על חולצת הקפוצ'ון שלה נכתב באנגלית "men only want sex" (בעברית: "גברים רוצים רק סקס"). כובע הקפוצ'ון של קרי הסתיר את הכיתוב "man" וכך הפך הכיתוב באנגלית לחסר ונראה כך "only want sex" (בעברית: "רק רוצה סקס").

 

הריצה עם הכיתוב הפרובוקטיבי ברחובות העיר, גרמה לגברים להתחיל ולרוץ אחרי דוגמנית תפוזינה, משל היתה נמפומנית שמחפשת סקס ברחובות העיר. המרדף נמשך עד שקרי מקגרגור בת ה 20 הגיעה לנמל וקפצה קפיצת סטיב אוסטין אל היאכטה שעגנה במרחק מה מהרציף.

 

קרי הלבישה את כובע הקפוצ'ון על ראשה, לקחה מצידנית שהיתה במקום בקבוק משקה של תפוזינה ולגמה כדי להרוות את צמאונה וזיעתה. הגברים שעצרו את המרדף עשו "אווו" גדול, אחרי שראו את הכיתוב המלא על גב החולצה ובו כתוב שגברים רוצים רק סקס.

 

אתה הפרסומת ביימה בת זוגתו של אודי פרידן, הבמאית והקולנוענית נירית ירון.

 

עוד על טקס ההשקה של תפוזינה בפברואר 2002, מאתר נוצץ

http://www.notzetz.com/other/articles.asp?category=14&number=26

 

 

ראיונות בעיתונות

 

הפרסומת של תפוזינה החלה לרוץ בטלוויזיה. במקביל התראיינו בני הזוג נירית ירון ואודי פרידן בנושא הפרסומת. הללו נשאלו שאלות קשות בנושא המיניות והפרובוקטיביות שמשדרת הפרסומת. ביקורת נמתחה על הצגתה של האישה כאובייקט מיני שמנצל למטרות מין בלבד.

 

כתבה אחת במעריב מיום 14 פברואר 2002 תיארה את השקתה של הפרסומת הסקסיסטית לדברי העיתון. בכתבה רואיינו גם מנהל משרד הפרסום, אודי פרידן, וכן הבמאית נירית ירון.

 

המפרסם והבמאית תיארו את אשת תפוזינה כאישה חזקה, שולטת, יורדת על גברים. "מדובר בהומור", אמרו לכתבה. "אני קצת מברכת על השערוריה" הודתה נירית ירון בהתייחסה לרעש שעשתה הפרסומת של תפוזינה.

 

הכתבה והראיון בעיתון מעריב

http://images.maariv.co.il/cache/cachearchive/14022002/ART248376.html

 

 

כבר בכתבה קודמת בעיתון ידיעות אחרונות, כתבה מיום 24 ספטמבר 1999, תיארו בני הזוג ירון פרידן את חייהם האישים, ופירטו היכן הם מבלים, היכן נפגשו לראשונה, ואף הביעו את דעתם בנוגע לערכי הפמיניזם והשוביניזם בסדר היום הציבורי, בהקשר לפרסומת הקודמת של משקה התפוזינה שהפיקו, בכיכובה של הדוגמנית ההולנדית הלן הידינגס.

 

 

פזית בניזרי וכתבת התגובה

 

ביום 20 פברואר 2002, לאחר מספר ימים ששודרה הפרסומת של תפוזינה בערוץ 2, כתבה כותבת אלמונית בכינוי פזית בניזרי מאמר במדור התרבות של אתר וואלה ובו כתבה את ביקורתה המושחזת על הפרסומת החדשה של תפוזינה. המאמר נשא את הכותרת "תהיי יפה ותזדייני".

 

הכתבה של פזית בניזרי על הפרסומת של תפוזינה: תהיי

http://e.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=215&id=185840

 

במאמר סאטירי, יצאה בניזרי חוצץ כנגד המיניות המופגנת בכל הפרסומות הקודמות והנוכחית של תפוזינה. פזית בניזרי כתב נגד הפסודו פמיניזם שמשדרת הפרסומת.

 

כדי להסביר לקוראים כיצד פרסומאים נכנסים לנו לסלון ביתנו עם מסרים מיניים ומגדירים לנו את חיי המין כרצונם, כתבה בניזרי קטע דמיוני ומופרך על חיי המין של זוג הפרסומאים, כמין פרודיה על הפרסומות הקודמות של תפוזינה.

 

וכך כתבה:

"הקורבנות הראשונים שלנו הם נירית ואודי, שני אנשים שעדיין מזדיינים, כפי שזה נראה, בקצב שנות השמונים. כל לילה הוא מבקש ממנה ללבוש נעלי התעמלות ואימונית עם חותלות. אחר כך הוא אומר לה שהיא "סקסית מבחינה גופנית", ומוריד את ראשה למציצה. היא, מצידה, משחקת אותה אשה חזקה "שלא צריכה עצות מאף אחד", לוקחת את צינור ההשקייה שבחצר הווילה ומשפריצה עליו בנועזות. "אני לא אובייקט מיני רטוב!", היא מצווחת עליו בקופירייטרית, "אני עדיין משתמשת בגוף שלי בשביל הכיף של עצמי". "כיף כיף", הוא עונה לה באבהיות וצובט את פטמותיה, "עכשיו, תפוזינה, תשחקי לי בצינור הנכון".  "

 

 

כדי להוסיף מלח ופלפל למאמר, לא שכחה בניזרי לכל אורכו להזכיר לבמאית נירית ירון את נישואיה לבעלה הקודם, המוסיקאי שלמה גרוניך, ובכל עת שכתבה את שמה, צירפה בסוגריים את המילה "גרוניך".

 

 

תביעת לשון הרע

 

תגובת הנגד של בני הזוג נירית ירון ואודי פרידן לא איחרה לבוא.

 

ביום 5 מרץ 2002, הגישו בני הזוג תביעת לשון הרע על סך של 1,000,000 ש"ח. התביעה הוגשה בבית המשפט השלום בתל אביב (ת"א 162928/02). התביעה הוגשה כנגד מספר נתבעים: חברת וואלה ! תקשורת בע"מ (נתבעת 1); חברת טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (נתבעת 2), היא חברת האם של וואלה; גדי להב (נתבע 3); ופזית בניזרי (נתבעת 4).

 

את התובעים ייצגו עו"ד רם דקל ועו"ד צאלים. את הנתבעים ייצגו עו"ד מיבי מוזר ובנו עו"ד פז מוזר ממשרד ליבליך מוזר.

 

ביום 9 ספטמבר 2002 התקיים דיון ראשון בתיק התביעה בפני השופטת יהודית שבח, סגנית נשיא בית המשפט השלום בתל אביב.

 

השופטת הציעה לתובעים להתייחס לכתבה כאל סאטירה, ולאפשר להם על ידי הנתבעים לפרסם כתבה שכנגד באתר האינטרנט וואלה. התובעים דחו את ההצעה.

 

במהלך הדיון התבקשו אנשי וואלה, הנתבעים, לחשוף את שם הכותבת האמיתית מאחורי הכינוי "פזית זניזרי". אנשי וואלה ובא כוחם עו"ד מוזר הציעה שאנשי וואלה יקחו על עצמם את האחריות לפרסום ללא צורך לחשוף את שמה האמיתי של הכותבת.

 

לאחר שהסתיים הדיון ללא החלטה, נתנה השופטת שבח בסוף היום, החלטה בהעדר הצדדים, אשר קובעת כי השם הספרותי "פזית בניזרי" אינו מספיק לצורך בירור התביעה, ומכיוון שמדובר בתביעת לשון הרע, יש גם אחריות אישית של הכותב לדברים שכתב. "פזית בניזרי" אינה ישות משפטית, ולכן חשיפת השם האמיתי היא מחויבת מבחינה משפטית על מנת לשאת באחריות.

 

השופטת שבח חייבה את הנתבעים לגלות את שמה המלא והאמיתי של כותבת המאמר. לשם הגילוי ניתנה אורכה של 30 יום.

 

ההחלטה על חשיפת שמה של פזית בניזרי

a20020909decision.htm

 

 

פזית בניזרי נחשפת ברבים

 

בברנז'ה העיתונאית ידעו חלק מן האנשים מי עומדת מאחורי הדמות של "פזית בניזרי". נרמז כי מדובר בדנה ספקטור.

 

כבר ביום 16 אפריל 2002 נרמז בכתבה של כותב בשם אחי רז באתר נענע, כי דנה ספקטור כותבת גם תחת השם "פזית בניזרי".

 

הכתבה באתר נענע

http://net.nana.co.il/Article/?ArticleID=2809&sid=10

 

ביום 13 ספטמבר 2002, במקומון התל אביבי "העיר", נתגלה קבל עם ועולם כי מאחורי השם "פזית בניזרי" שכותבת באתר וואלה, עומדת לא אחרת מאשר הכותבת השנונה מעיתון ידיעות אחרונות (מוסף "7 ימים"), דנה ספקטור.

 

עידו קינן מאתר נענע כותב על החשיפה

http://net.nana.co.il/Article/?ArticleID=39801&sid=10

 

לדנה ספקטור יש טור בעיתון ידיעות אחרונות במוסף "7 ימים" ובו היא מתארת מצבים ספק אמיתיים ספק דמיוניים על החיים שלה, תחת הכותרת "בקרוב אגיע רחוק".

 

הנה טור לדוגמה של דנה ספקטור (על שרי אריסון) מיום 13 יוני 2003

http://halemo.net/press/scan/20030613ayediot.jpg

 

לאחר הגילוי של שם הכותבת, שונה שמה של נתבעת מספר 4 בכתב התביעה שהגישו זה מכבר נירית ירון ואודי פרידן.

 

 

הדיון בתביעת לשון הרע

 

דיון נוסף בתביעה התקיים ביום 20 פברואר 2002 בפני השופטת יהודית שבח. בדיון דנו הצדדים בתצהירי העדות הראשית שהגישו לבית המשפט. בית המשפט הציע לצדדים לוותר על חקירה העדים. נציג התובעים דחה את ההצעה.

 

ביום 7 יולי 2003 התקיים דיון נוסף בפני השופט ד"ר קובי ורדי. לאחר דיון על תקופתם של סעיפים בתצהירים שהוגשו לבית המשפט, הועלתה לדוכן העדים הכותבת דנה ספקטור, שכתבה את המאמר נשוא התביעה תחת השם "פזית בניזרי".

 

חלק מהדיון הוקלט על ידי חברת סטנוגרמה ולא נרשם בפרוטוקול רגיל של בית המשפט.

 

 

פסק הדין

 

ביום 26 ינואר 2004 ניתן פסק הדין על ידי השופט ד"ר קובי ורדי. השופט דחה את התביעה וחייב את התובעים, נירית ירון ואודי פרידן, בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ש"ח.

 

בפסק הדין קבע השופט ורדי כי מדובר בביקורת לגיטימית ובכתיבה שהינה הבעת דעה בצורת פרודיה דמיונית, סרקסטית והומוריסטית ולא התייחסות אמיתית לאנשים עצמם. השופט קבע כי ספק אם הקורא הסביר יראה בכך פרסום שעלול לפגוע, לבזות ולהשפיל את התובעים.

 

השופט ורדי פירט את ההגנות של חוק איסור לשון הרע המתקיימות ועומדות לזכות הנתבעים, תחת סעיף 15 לעניין "תום לב":

 

סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע קובע:

"הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי א ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות".

 

סעיף 15(6) לחוק איסור לשון הרע קובע:

"הפרסום היה ביקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בביקורת כזאת - הבעת דעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה".

 

השופט ורדי הוסיף וקבע כי מדובר בעניין ציבורי ובאנשי ציבור שהתראיינו פעמים רבות לעיתון בהקשר לעבודותיהם.

 

השופט הוסיף וכתב כי קיבל את מרבית טיעוניה של דנה ספקטור בעדותה. כאמור, פסק בית המשפט סכום הוצאות של 30,000 ש"ח, שהוא סכום גבוה יחסית ומרמז על כך שבית המשפט חשב שלא היה מקום להגשת התביעה בכלל.

 

פסק הדין המלא:

נירית ירון ואודי פרידן נגד וואלה ואחרים (ת"א 162928/02, שלום תל אביב)

a20040126vedict.htm

 

 

מילה אישית

 

למרות שהכותבת דנה ספקטור זוכתה בבית המשפט, היא בעצם הקורבן של השיטה. במשך שנתיים (על פי עדותה), כתבה דנה ספקטור באתר וואלה תחת השם הספרותי פזית בניזרי. השם הספרותי היה אנונימי למרבית הקוראים והמגיבים באתר.

 

תחת השם הזה, כתבה ספקטור ביקורת נוקבת כנגד פרסומות שמשודרות בערוץ 2. הקהל הישראלי הוא בבחינת קהל שבוי של הפרסומות הללו שחלקן פרובוקטיביות וראוי שיבקרו אותן. אילו יצירות שחוק איסור לשון הרע מתיר לכתוב עליהן ביקורת נוקבת ולא להיות מחוייב על כך בדין. זה מהותו של חופש הביטוי: חופש הביקורת.

 

השיטה של הגשת תביעות דיבה מופרכות על סכומים בני שבע ספרות, והחשיפה של הכותבים האנונימיים ברשת וגם בעיתונות בעקבות התביעה, חושפת אותם ללחצים ולסכנות חברתיות על עצם השמעת הביקורת הזו.

 

פזית בניזרי השמיעה את קולם של אלו שנישבו בעל כורחם בפרסומות מרגיזות, שיוצריהן לא אהבו כל כך. לפעמים יש צורך לכתוב תחת שם בדוי כדי לא להיות נתון ללחצים לדעות קדומות של הקוראים כלפי הכותב.

 

אם פרסומאים לא רוצים "להיפגע" מביקורת נוקבת, שיעשו את זה תחת שם בדוי או בצניעות. עולם הפרסום הוא נפוח מדיי, וכל ביקורת דוקרנית מפוצצת את הבלון הזה בפנים של אילו שרגילים רק למחמאות של עובדים ולקוחות כנועים.

 

 

נספח: אתרי אינטרנט של דוגמנית תפוזינה קרי מקגרגור

 

טפטים למחשב (מדגמנת בגדי ים בסגנון ביקיני)

http://celebrities.e-heap.net/Kerry_McGregor/Kerry_McGregor_001.shtml

 

אתר הערצה לדוגמנית תפוזינה קרי מקגרגור

http://www.kerry-mcgregor.cjb.net

 

 

 

 














 

 






 

 

 


 

תגובות הקוראים