הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

 

 

 

 

 

המלחמה בפדופיליה הממוחשבת בישראל עולה שלב

 

06/03/2004 | גיליון מספר 45 | משה הלוי   halemo

 

 

השבוע הורשע ונשלח למאסר בפועל סרגיי לבנפוס, שהפיץ חומרי פדופיליה באינטרנט ועל תקליטורים. נגד משתמש מחשב אחר מרמת השרון שכלל לא הפיץ כאלו חומרים, הוגש כתב אישום על החזקת חומרי תועבה במחשב, רק בגלל שהוריד סרטונים מאתר כלשהו באינטרנט. המלחמה בפדופיליה באינטרנט בישראל עולה מדרגה. האם בעלי מחשב יואשמו בפדופיליה למען כולם יראו וייראו?

 

 

א. מה זאת פדופיליה

 

המונח "פדופיליה", pedophilia, הוא מונח שמקורו מהשפה היוונית המתאר את הביטוי "חיבת ילדים". "פדו" paidos הוא "ילד" בשפה היוונית. "פיליה" phileo הוא "חובב", גם כן בשפה היוונית. "פדופיל" הוא אדם חובב ילדים. המונח מתאר משיכה מינית אל ילדים מתחת לגיל הבגרות המינית. המשיכה המינית של הפדופיל היא אל המין האחר או אל אותו המין.

 

אדם שהוא פדופיל, מתגרה מינית מילדים קטנים (וגם מילדות), מפנטז עליהם, ומדמיין את עצמו מקיים יחסי מין עם אותם ילדים או נוגע בהם בארוטיות.

 

לפעמים מבוגר מעל גיל 18 המקיים יחסי מין בהסכמה עם קטינה מעל גיל 15 בעלת בגרות מינית, יכול להיחשב שלא בצדק לפדופיל. לרוב תיוחס פדופיליה למשיכה ולקיום יחסי מין עם קטינים חסרי בגרות מינית מתחת לגיל 14.

 

 

ב. רקע

 

עד לתחילת שנת 2002, לא נלחמה משטרת ישראל כנגד אתרי פדופיליה ברשת האינטרנט. גולשים ישראלים יכלו לפתוח אתרי סקס בהם הוצגו תמונות של ילדים קטנים בתנוחות ארוטיות, מנוצלים מינית על ידי מבוגרים מהם. חלק מהתמונות שעלו לאתר, אף הציגו אונס מזעזע של ילדים בידי מבוגרים.

 

תלונות של ארגונים ואגודות מתנדבים באירופה הגיעו לידי הפורטלים הגדולים. האחרונים ידעו כי האתרים מתארחים על שרתי המחשב של הפורטלים, וכי מדובר באתרי סקס ופדופיליה בהן מוצגות תמונות של קטינים בתנוחות ארוטיות ומיניות.

 

התלונות שהגיעו מחו"ל נבדקו על ידי אתרי האינטרנט, והללו הורדו ונמחקו על ידי אנשי הפורטל. אבל, כבר באותו שבוע שוב נפתחו אותם אתרי פדופיליה ישראלים ושוב שירתו גולשים בחו"ל ובישראל אשר החליפו בינם לבין עצמם תמונות והתכתבו על כך בפורומים שונים. האתרים הללו הורדו על ידי אתרי התוכן ושוב הועלו בכתובת אחרת על ידי מפעילי האתרים.

 

הפורטלים ועורכי התוכן הגישו תלונות למשטרת ישראל בדבר אתרי הפדופיליה. חלק מהתלונות הופנו למפלג עבירות מחשב של משטרת ישראל בבת ים. המשטרה, שהבינה במה מדובר ומה היא מהות העבירה, העדיפה להתעסק בדברים אחרים, דחופים יותר מבחינה פקליטותית. גם לאחר שהמשטרה קיבלה את כתובת המחשב (כתובות IP) של מפעילי אתרי הפדופיליה והמין, העדיפה המשטרה להתעסק בעבירות מחשב אחרות, ביניהם מעצרם של גולשים שכתבו דבר מה בקבוצת דיון כלשהי.

 

ידי המשטרה היו עמוסות לעייפה בטיפול בעבירות מחשב אחרות, חלקן כלכליות, אשר הפקת הראיות הממוחשבות שלהן גזלה זמן רב. מפלג עבירות מחשב באותה תקופה היה בעל מספר קטן של חוקרי מחשב מיומנים, והוא נאלץ לטפל בעבירות אמיתיות אחרות שמחשב כלשהו היה מעורב בעבירה (גם כיום המפלג סובל בחוסר באנשים טובים).

 

את העניין הטיב לתאר גדי שמשון, עורך פורטל נענע לשעבר, בטור שכתב למקומון "העיר" ביום 22 מרץ 2001, לאחר מעצרו של גולש, כותב שורות אילו. שמשון סיפר מקרה שקרה בו אתר נענע התלונן למשטרה כנגד מפעיל אתר פדופיליה על שרתי אתר נענע (בחלק הפתוח לאתרים אישיים של גולשים), וכיצד המשטרה התעלמה מהתלונה.

 

טור של גדי שמשון ממקומון העיר מיום 22 מרץ 2001

http://halemo.net/press/cache/Hair-1069-358388.htm

 

וסריקה של הטור מעיתון הנייר

http://halemo.net/press/scan/20010322bhair.gif

 

 

ג. האמנה בדבר זכויות הילד של האומות המאוחדות

 

על פי האמנות הבינלאומיות, ילד הוא אדם שטרם מלאו לו 18 שנים. על פי החוק בישראל,  אדם זה נקרא קטין, והוא בעל זכויות מיוחדות במשפט הישראלי.

 

ביום 20 נובמבר 1989 קיבלה ואישרה עצרת האו"ם את האמנה בדבר זכויות הילד. האמנה קובעת את זכויותיו הבסיסיות של הילד, את צרכיו, את ההכרה בכבודו, את חירותו ואת הסיוע שלו הוא זקוק כדי לגדול ולהתפתח לאדם מבוגר.

 

מדינת ישראל חתמה על האמנה ביום 3 יולי 1990, ואישרה אותה רשמית ביום 4 אוגוסט 1991.

 

למרות שהאמנה בדבר זכויות הילד גובשה ואושרה באו"ם כבר בחודש נובמבר 1989, רק בחודש יולי 2002 פורסם ברשומות החוק ל"ציון מידע בדבר השפעת חקיקה על זכויות הילד". החוק קובע כי כל חקיקה אשר תעשה בכנסת ויש לה השפעה על ילדים, זו תתחשב ותבדוק האם החקיקה החדשה פוגעת בזכויותיהם של ילדים, מה היקף הפגיעה, מה תנאי חייהם והשירותים המוקנים לילדים על פי כל חוק החדש שאושר בכנסת.

 

את האמנה המקורית באנגלית בדבר זכויות הילד ניתן לקרוא באתר משרד המשפטים

http://www.justice.gov.il/MOJHeb/KishreiChutz/DohotIsraelLaum

 

את האמנה בעברית, ניתן לקרוא באתר משרד החינוך

http://www.education.gov.il/kav_patuach/a_aum.htm

 

עד לחקיקת המשנה של הכנסת בדבר זכויותיהם של ילדים, טיפל באינטנסיביות בנושא הפגיעה בילדים ד"ר יצחק קדמן, יו"ר המועצה לשלום הילד. גם כיום נחשב ד"ר קדמן לסמל ולמופת בטיפול בנושאים של פגיעה בילדים.

 

אתר האינטרנט של המועצה לשלום הילד

http://www.children.org.il

 

 

ד. משטרת ישראל מתחילה במלחמה בפדופיליה ברשת

 

בעבר הקרוב טיפלה משטרת ישראל בעצלתיים בנושאי פדופיליה ברשת האינטרנט בעקבות תלונות של ארגוני מתנדבים בחו"ל שאיתור אתרים כאלו בישראל. אבל לא עוד. ערוץ בקשות רשמי חדש הוצב בפני המשטרה.

 

גם כיום מפלג עבירות מחשב בבת ים סובל ממחסור בכוח אדם מיומן, כוח אדם אשר משלב תואר במשפטים ותואר כלשהו במחשבים. כיום, המחסור בחוקרים מיומנים אינו מהווה עוד עילה שלא לפתוח בחקירה כנגד מפיצי חומרי פדופיליה ברשת האינטרנט בישראל. הלחץ הבינלאומי עושה את שלו.

 

השינוי בגישה של המשטרה החל בסוף שנת 2001, חודש דצמבר לייתר דיוק, לאחר שהמשטרה הפדרלית בארה"ב, ה FBI,  וחלק מהמשטרות באירופה התאחדו למבצע משותף ללכידת מפיצי חומרי פדופיליה ברשת אינטרנט. חלקם של מפעילי האתרים נחשדו ביצירת החומרים ובניצולם הישיר של קטינים שצולמו מבצעים סקס לוהט בינם לבין עצמם ובינם לבין מבוגרים.

 

 

ה. מעצר ראשון בישראל: המשטרה עוצרת את ויקטור פריס, תושב נתניה

 

מבצע ראשון לתפיסת פדופילים ישראליים ברשת האינטרנט, החל בדצמבר 2001, וזכה לכינוי "ציון דרך". מטרתו של המבצע היתה ללכוד מפעילי אתרי פדופיליה ברשת האינטרנט אשר הפיצו תמונות וסרטונים בהם נראים ילדים באקטים מיניים.

 

ביום 28 ינואר 2002 נעצר לראשונה בישראל אדם אשר נחשד ביצירה ובהפצה של חומרי פורנוגרפיה של ילדים ברשת האינטרנט. ויקטור פריס, יליד שנת 1961, רווק שהתגורר עם אימו בעיר נתניה, נעצר על ידי שוטרי מפלג עבירות מחשב. פריס נעצר כחשוד בצילום ובהפצה של תמונות פורנוגרפיות של קטינים על פי הזמנות מחו"ל. פריס עצמו טען כי הוא עוסק בצילום ומדובר בדוגמניות מעל גיל 20 המועסקות בחוזה כדת וכדין, ורק המראה שלהן מטעה והן נחשבות כקטינות.

 

את המידע שגרם למעצרו של ויקטור פריס מסר ה FBI האמריקני העובד בצמוד עם משטרת ישראל ואף מכשיר עבורה חלק מחוקרי מפלג עבירות מחשב. שיתוף הפעולה הצמוד בין המשטרה הפדרלית של ארה"ב לבין משטרת ישראל גורם למצב שלאף ישראלי לא כדאי לבצע פשע ממוחשב כלפי אמריקאים. במקודם או במאוחר הוא ייעצר לפי הזמנה תקיפה של ה FBI. תשאלו את האנלייזר הצעיר, אהוד טננבאום. זה הרגיש את נחת זרועם של המשטרה ו ה FBI בחודשים מרץ ואפריל 1998.

 

 

ו. המשטרה עוצרת את סרגיי לבנפוס, תושב חיפה

 

כבר ביום 6 פברואר 2002, מספר ימים לאחר מעצרו המתוקשר של ויקטור פריס, עוצרת המשטרה את סרגיי לבנפוס, יליד 1965, מתכנת מחשבים מובטל, עולה חדש מאזרבייז'אן (קווקז) משנת 1999, נשוי הגר בשכונת הדר בעיר חיפה. לבנפוס, על פי עדותו, אינו דובר כמעט עברית. לבנפוס חשוד בהפצת חומרי פדופיליה ברשת האינטרנט באתר שהקים בחו"ל ומתחזק מביתו בחיפה. בנוסף הוא חשוד בהפצתו של חומר שכזה על גבי תקליטורים צרובים ומכירתו לאחרים.

 

סרגיי לבנפוס מובא לשופט המעצרים בתל אביב, השופט ציון קפאח. החומרים של לבנפוס המוצגים לשופט על ידי נציג המשטרה, מזעזעים גם אותו. השופט נוכח לדעת כי בסרטים ובתמונות מדובר ככל הנראה בילדים בני 5 עד 8 המקיימים יחסי מין בינם לבין עצמם ובינם לבין מבוגרים.

 

בניגוד לצלם ויקטור פריס שנעצר מספר ימים קודם, סרגיי לבנפוס אסף את החומרים מאתרי האינטרנט השונים בחו"ל, וריכז אותם בתקליטורים ובאתר אינטרנט שהקים לצורך ההפצה לאחרים בתשלום. אתר האינטרנט של לבנפוס מוקם על שרת בחו"ל, וכדי להיכנס ולצפות בחומרים, יש להירשם כמנוי בתשלום.

 

מאוחר יותר תייחס התביעה ללבנפוס צבירת 60 מנויים. כל מנוי כזה הכניס לכיסו של לבנפוס סכום כספי של כ 30 דולר בחודש על פי התביעה. את התקליטור מכר לבנפוס על פי התביעה במחיר של 80 דולר. התביעה מייחסת לסרגיי לבנפוס מכירה של כ 70 עד 80 תקליטורים.

 

מחשביו של לבנפוס נתפסים ומוחרמים והוא נשלח למעצר בית מלא למשך יומיים. צו עיכוב יציאה מהארץ לתקופה של 180 ימים מוצע כנגדו, ונאסר עליו לגלוש באינטרנט למשך 30 יום. השופט ציון קפאח אף מוציא צו כנגד לבנפוס שיסיר את האתרים שהקים מרשת האינטרנט.

 

הצרות של סרגיי לבנפוס אינן מסתיימות, והמשטרה מעבירה את ממצאי החקירה גם לרשויות המס בישראל. מהחקירה התברר כי לבנפוס קיבל כסף עבור התקליטורים שמכר ועבור המנויים שרשם.

 

ביום 26 נובמבר 2002, יום לאחר מבצע מתוקשר נוסף של המשטרה למעצר מפיצי חומרי פדופיליה, נעצר לבנפוס על ידי חוקרי מס הכנסה ומשוחרר בערבות כבר באותו היום בבית המשפט השלום בחיפה על ידי השופט רפאל חרסונסקי. חוקרי מס הכנסה מייחסים ללבנפוס העלמת מאות אלפי שקלים של הכנסות לא מדווחות ממכירת חומרי פדופיליה.

 

רק ביום 1 יולי 2003 מגישה פרקליטות מחוז חיפה כתב אישום כנגד סרגיי לבנפוס. לבנפוס מואשם בעבירה על סעיפים 214(ב) ו 214(ב3) לחוק העונשין, אשר עניינם פרסום והחזקת חומר תועבה ובהם דמויות קטינים.

 

 

ז. מעצרים נוספים: מבצע "מעבר בטוח"

 

בהמשך שנת 2002 ממשיכה המשטרה במעצרים, וביום 25 נובמבר 2002 היא עוצרת עשרה אנשים הנחשדים במסחר בחומרים פורנוגרפיים ובהם חומרי פדופיליה. המבצע נקרא "מעבר בטוח", והוא המבצע הגדול ביותר עד כל של משטרת ישראל בטיפול בנגע הפדופיליה ברשת האינטרנט הישראלית.

 

החשודים מובאים לבית משפט השלום בתל אביב. ששה מהם משוחררים כבר לפני דיון וארבעה מחשודים נעצרים בהוראת בית המשפט. אחד מהעצורים הוא קצין בצה"ל. אחר הוא מתנחל תושב השומרון. אחד מהחשודים נעצר לחמישה ימים נוספים.

 

המעצר הנרחב של "רשת הפדופיליה הישראלית" (לשון המשטרה) נערך לאחר מידע מודיעיני המתקבל ממשטרות באירופה. ככל הנראה השתתפו הישראלי בפורום כלשהו ברשת האינטרנט העוסק בחומרים כאלו, וכתובת המחשב שלהם (כתובת ה IP) נמסרה לידי משטרת ישראל.

 

 

ח. כתב אישום נגד סרגיי לבנפוס

 

כאמור, ביום 1 יולי 2003, מוגש כתב האישום כנגד תושב חיפה סרגיי לבנפוס. כתב האישום מייחס לו שתי עבירות. לבנפוס מואשם בעבירה על סעיפים 214(ב) ו 214(ב3) לחוק העונשין, אשר עניינם פרסום והחזקת חומר תועבה ובהם דמויות קטינים. כתב האישום מוגש בבית המשפט השלום בחיפה (ת"פ 2781/03, שלום חיפה).

 

לשון סעיף 214 בחוק העונשין:

 

214. פרסום והצגת תועבה (תיקון: תשנ"א, תשנ"ח)

 

(א) העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים:

(1) מפרסם פרסום תועבה או מכינו לצורכי פרסום;

(2) מציג, מארגן או מפיק הצגת תועבה -

(א) במקום ציבורי;

(ב) במקום שאינו ציבורי - אלא אם כן הוא מקום המשמש למגורים או המשמש חבר בני אדם שהחברות בו היא למי שמלאו לו שמונה עשרה שנים ולתקופה רצופה.

 

(ב) המפרסם פרסום תועבה בו דמותו של קטין, לרבות הדמיית קטין או ציור של

קטין, דינו - מאסר חמש שנים.

 

(ב1) המשתמש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה, או המשתמש בקטין בהצגת תועבה,

דינו - מאסר שבע שנים.

 

(ב2) נברה העבירה לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1) בידי האחראי על הקטין כהגדרתו בסעיף 368א, או בהסכמתו של אחראי כאמור, דינו של האחראי - מאסר עשר שנים.

 

(ב3) המחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, דינו - מאסר שנה; לעניין סעיף קטן זה, "מחזיק" - למעט המחזיק באקראי ובתום לב.

 

(ג) בית המשפט הדן בעבירה לפי סעיף זה שנעברה בידי בעל עסק במהלך עסקיו, רשאי

להפעיל גם את הסמכויות לפי סעיפים 16 ו-17 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח  1968, ובלבד שלא ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 17 אלא אם כן השתכנע שיש ראיות לכאורה לביצוע העבירה ושהפעלת סמכותו דרושה לטובת הציבור.

 

(ד) לא יוגש כתב אישום לפי סעיף זה אלא תוך שנתיים מיום ביצוע העבירה, ובדי פרקליט מחוז או בהסכמתו בכתב.

 

 

ט. הכרעת הדין של לבנפוס

 

סרגיי לבנפוס, מתכנת מחשבים מובטל, שבזמנו הפנוי מכר תמונות פדופיליה כדי להביא כסף ואוכל הביתה, מוצא את עצמו בבית המשפט השלום בחיפה ללא ייצוג משפטי, לאחר שעו"ד שלו, עו"ד יעקב שאקלר, סירב להמשיך ולייצג אותו, כך על פי עדותו של לבנפוס בבית המשפט. לבנפוס טוען בפני בית המשפט כי שילם לעורך הדין התל אביבי כדי שייצג אותו בהליך החזרת המחשבים התפוסים שלו שהתנהל בתל אביב, ועורך הדין אינו מוכן להגיע גם לחיפה לדיון משפטי. זה דורש תשלום נוסף.

 

לבנפוס טוען בפני בית המשפט כי אינו מבין עברית ודברי השופט וכתב האישום מתורגמים עבורו לרוסית באולם בית המשפט על ידי מתנדבים שהיו באולמה של השופטת ניצה שרון.

 

ביום 16 פברואר 2004 ניתנת הכרעת הדין על ידי השופטת בית משפט השלום בחיפה, השופטת ניצה שרון. בהכרעת הדין היא מוצאת את סרגיי לבנפוס אשם בשתי העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

 

לבנפוס מורשע על ידי בית המשפט בעבירה על סעיף 214(ב) לחוק העונשין, המייחסת לו פרסום תועבה בו נראית דמותו של קטין (לרבות הדמיית קטין או ציור של קטין). לבנפוס מורשע גם בעבירה על סעיף 214(ב3) החדש המייחס לו עבירה של החזקה פרטית של תועבה ובה דמותו של קטין.

 

 

י. הטיעונים לעונש של לבנפוס

 

ביום ההרשעה של לבנפוס, טוענת נציגת פרקליטות חיפה, המתמחה לירון ליבר, כי העבירות שביצע סרגיי לבנפוס הן בניגוד גמור לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד. נציגת המדינה מצטטת את סעיף 34 לאמנה, ומציינת כי האמנה מחייבת גם את מדינת ישראל.

 

וכך נכתב בסעיף 34 לאמנה:

המדינות החברות מקבלות על עצמן להגן על הילד מפני כל סוגי הניצול המיני והתעללות מינית. לצורך זה ינקטו המדינות החברות במיוחד בכל האמצעים המתאימים במישור הלאומי, הדו צדדי והרב צדדי על-מנת למנוע:

א. הדחת הילד או כפייתו לעסוק בפעילות מינית בלתי-חוקית כלשהי. 

ב. שימוש מנצל בילדים בזנות או בעיסוק מיני בלתי-חוקי אחר. 

ג. שימוש מנצל בילדים בהופעות פונוגרפיות ובחומר פונוגרפי. 

 

סעיף 34 באמנה לשלום הילד

http://www.education.gov.il/kav_patuach/a_aum1_2.htm

 

 

סרגי לבנפוס שוב אינו מיוצג בדיון על ידי עורך דין כלשהו, אינו מדבר עברית ונעזר במתרגמת מעברית לרוסית. גם קצין המבחן אינו נוכח באולם כפי שמחויב בהכרעות דין בתיקים פליליים על מנת לקבוע האם החשוד הוא אדם נורמטיבי או עבריין מועד.

 

סרגיי לבנפוס טוען כי לא צילם את התמונות בהן נראים קטינים מקיימים יחסי מין. לבנפוס טוען כי הוריד את התמונות הללו מאתרי אינטרנט בחו"ל. האתר שהחזיק היה על שרתים בחו"ל ולא בישראל. את הכסף קיבל מארה"ב כעמלה על הפעלת האתר.

 

לבנפוס טוען כי לא מצא עבודה וזו היתה פרנסתו היחידה. עוד הוא טוען כי כבר שנתיים אינו מתעסק בנושא ואינו מחובר לאינטרנט. לבנפוס מבקש את רחמיו של בית המשפט, ומבקש להטיל עליו עבודות שרות ולא מאסר בפועל. הוא מתאר את מצבו הכלכלי הקשה ואת חוסר היכולת להשיג ייצוג משפטי הולם, גם לאחר ששילם 8,000 ש"ח לעו"ד מתל אביב שסירב להגיע לחיפה, ובשאר הכסף שילם ערבות. לבנפוס מספר כי אישתו עוסקת מדיי פעם בתפירה לחנויות, וכי יש לו ילד יחיד אשר אשר משרת כחייל בצה"ל.

 

השופטת ניצה שרון קובעת יום אחר לשמיעת גזר הדין.

 

ת"פ 2781/03: הכרעת הדין של סרגיי לבנפוס והטיעונים לעונש, כאן

a20040216verdict.htm

 

וגם כאן

http://halemo.net/edoar/0045/20040216verdict.htm

 

 

י"א. גזר הדין של לבנפוס

 

ביום 3 מרץ 2004 חורצת שופטת השלום בחיפה, השופטת ניצה שרון, את גזר דינו של סרגיי לבנפוס, תושב חיפה, יליד 1965. גזר דינה של השופטת ניתן לאחר שתסקיר של שרות המבחן לא קבע האם לבנפוס הוא עבריין מועד או שמעד חד פעמית בנושא. על פי התסקיר של שירות המבחן, אין ללבנפוס עבר פלילי כלשהו. התסקיר מפרט כי לבנפוס, יליד אזרבייז'אן (קווקז), לא שיתף פעולה בשאלות על נושאים של מין ומיניות.

 

לאחר שהשופטת שרון סוקרת מספר פסקי דין הנוגעים לחומרת העבירה מול חומרת העונש והאינטרס הציבורי, היא משיתה על לבנפוס מאסר בן 26 חודשים, 10 מהם בפועל, והיתרה 16 חודשים על תנאי לתקופה של שלוש שנים. בנוסף, נדרש לבנפוס לשלם קנס כספי בסך 6,000 ש"ח, או 60 ימי מאסר תמורתו.

 

ריצוי עונש המאסר נדחה על פי בקשתו של לבנפוס עד ליום 1 אפריל 2004.

 

ת"פ 2781/03: גזר הדין של סרגיי לבנפוס, כאן

a20040303sentencet.htm

 

וגם כאן

http://halemo.net/edoar/0045/20040303sentencet.htm

 

 

י"ב. כתב אישום ראשון נגד אדם שרק שמר פורנו על הדיסק

 

ביום 14 פברואר 2004 הוגש לראשונה בישראל כתב אישום כנגד אדם אשר שמר על דיסק המחשב שלו חומרי פורנו ובהם גם חומרים בהם נראים ילדים מקיימים יחסי מין. כתב האישום אינו מייחס כלל וכלל לנאשם הפצה כלשהי של חומר כזה או הפעלה של אתר אינטרנט בנושא. חטאו היחיד של הנאשם על פי כתב האישום הוא בהחזקה של חומרי מחשב אסורים.

 

כתב האישום התמוה, המפתיע, הקצר והיבש, מוגש לבית המשפט השלום בתל אביב. כתב האישום מייחס לעמיר כהן, יליד 1972, תושב רמת השרון, החזקת שני מחשבים, אחד של חברת ניורון ושני של חברת קומפאק (זה הפירוט היחיד בכתב האישום). על המחשבים הללו החזיק עמיר כהן "מאות רבות של קבצים, תמונות וסרטים הכוללים מעשים מיניים שונים, בכללם קיום יחסי מין מלאים בין בגירים לבין קטינים בטווחי גיל שונים ובין קטינים לבין עצמם" (לשון כתב האישום, ת"פ 2140/04, שלום תל אביב).

 

כתב האישום מייחס לעמיר כהן עבירה אחת בלבד: עבירה על סעיף 214(ב3) לחוק העונשין הישראלי. כזכור, הורשע בעבירה זו גם סרגיי לבנפוס מחיפה.

 

זאת לשון סעיף 214(ב3) בחוק:

המחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, דינו - מאסר שנה; לעניין סעיף קטן זה, "מחזיק" - למעט המחזיק באקראי ובתום לב.

 

אם לסרגיי לבנפוס יוחסה הפצה של חומרי פדופיליה לאחרים, כנגד עמיר כהן מרמת השרון, לא מיוחסת הפצה כלשהי, וכל חטאו הוא בהורדה למחשב של סרטים פורנוגרפיים מאתרי אינטרנט שונים, וביניהם גם סרטים פורנוגרפיים בהם מעורבים ילדים.

 

זהו כתב אישום ראשון מסוגו בישראל. כנגד אדם, איש מחשבים במקצועו, אזרח ישראלי ללא עבר פלילי, חי חיים נורמטיביים, בעל חברת מולטימדיה, שנעצר בידי משטרת ישראל ביום 27 מרץ 2003. על כתב האישום חתום עו"ד חיים ויסמונסקי, סגן פרקליטת מחוז תל אביב (פלילי).

 

ההקראה של כתב האישום נקבעה ליום 16 מרץ 2004 בשעה 8:30 באולמו של השופט מרדכי פלר, בבית המשפט השלום בתל אביב.

 

ת"פ 2140/04: כתב האישום המלא, כאן

amircohen.htm

 

וגם כאן

http://halemo.net/edoar/0045/amircohen.htm

 

 

י"ג. יש לכם פורנו על הדיסק? היזהרו!

 

כתב האישום הזה צריך להרתיע ולהפחיד כל אדם באשר הוא בישראל. בארצות שונות באירופה ובהן בריטניה, כבר נעצרו ונשפטו אנשים שעל דיסק המחשב שלהם נמצאו חומרים מיניים שהורדו מרשת האינטרנט.  העונשים בצדן של העבירות הללו הם קשים ויכולים לשלוח אדם לבית הסוהר למספר שנים, מבלי שיצטרך כלל לצאת מהבית.

 

קו ההגנה העיקרי שננקט על ידי חשודים שנתפסו היה שהחומרים הללו הגיעו למחשבים שלהם על ידי וירוס שהדביק אותם. קו זה התקבל בבית המשפט מאחר והתביעה לא הצליחה להפריך את הטענה הזו. נאשמים שהחזיקו חומרים פדופילים על הדיסק בבית, זוכו בבית המשפט.

 

בישראל, בדומה לבריטניה, טענה כזו יכולה אולי להציל אנשים מעונש קשה. טענה כזו תגרום לתביעה לנסות להביא ראיות אלקטרוניות שנאספו על ידי חוקרי מפלג עבירות מחשב. התביעה תנסה להגיע עם חשוד כזה לעסקת טיעון, וחשוד שלא יסכים, עלול לבזבז הרבה כסף על ייצוג משפטי לזמן ארוך.

 

על פי טענת עורך דינו של עמיר כהן, מרשו אוסף חומרים כאלו כתחביב. אני בספק אם טענה כזו יכולה להציל את מרשו. הטענה דומה לטענה כי מרשו אוסף סמים כתחביב. עורך הדין הנכבד יכול לנסות ולבקש מבית משפט "הגנה מן הצדק", הגנה שהיא מתבקשת בעת שיש "מרדף מכשפות" כלפי אנשים שכל חטאם הוא שהחטא שלהם מככב בסדר היום הציבורי, ומגובה בלחץ בינלאומי על משטרת ישראל.

 

לשון סעיף 214(ב3) היא ברורה ואינה מצריכה הוכחה כלשהי שחומרי תועבה הופצו או פורסמו ברבים. הדבר דומה לעבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית בביתו של חשוד. השימוש בסעיף 214(ב3) למעצרם ולשפיטתם של משתמשי מחשב בישראל שכל חטאם היתה אחזקת חומרי פורנו ב ד' אמותיהם, היא אבסורדית, אבל על פי חוק.

 

סעיף 214(ב3) בחוק העונשין קובע עוד כי החזקה של חומרי פדופיליה באקראי ובתום לב, יכולה להיות לזכותו של נאשם בעבירה זו. כיצד נאשם יוכיח כי מדובר באקראיות ובתום לב? האם בית המשפט יתחשב בעברו הנקי או במספר הקבצים הכולל על הדיסק של הנאשם? מה יקרה לנאשם עד אז? האם יישפך דמו ברבים והוא יוכרז כ"פדופיל מסוכן" עד לזיכויו בבית המשפט?

 

 

י"ד. סוף דבר

 

המאבק בפדופיליה האינטרנטית בישראל עולה שלב. פועליהם של ארגונים בינלאומיים, בעיקר מאירופה, למען הילד וארגונים בישראל, עושה את שלה. המשטרה, שבעבר התעלמה מפועלם של ארגונים למען הילד, אינה יכולה להתעלם עוד לאחר שישראל מוגדרת בעיני רשויות החוק בעולם כ"גן עדן לפדופילים". לחץ בינלאומי כבד מופעל על ישראל בנושא זה.

 

ביום 9 דצמבר 2003 התקיימה ישיבה מיוחדת של הוועדה לזכויות הילד בכנסת. נושא הישיבה היה "עבירות מין, ניצול ופגיעה בילדים באמצעות האינטרנט".

 

פרוטוקול ישיבה מאתר הכנסת, כאן

http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/yeled/2003-12-09.html

 

ככל הנראה, ישיבת הוועדה בכנסת עשתה את שלה, וכעת יועמדו לדין אנשים שעל הדיסק במחשב שלהם יש חומרי פדופיליה "לשימוש עצמי".

 

סעיף 214(ב3) בחוק העונשין יכול לפגוע בכל אחד שמחזיק חומר כזה על הדיסק שלו. אבל, יש גם הגנות בחוק. סעיף 214ב מפרט את ההגנות.

 

לשון הסעיף בחוק:

 

214ב. הגנות (תיקון: תשנ"ח)

לא יראו אדם כעובר עבירה לפי סעיפים 205א עד 205ג ו 214, אם מסירת המידע, הפרסום או ההחזקה נעשו למטרה כשרה, לרבות לשם דיווח נכון והוגן בעניין שסימן זה דן בו, ובלבד שמסירת המידע, הפרסום או ההחזקה אינם אסורים לפי דין אחר ולא נעשו כדי לעודד מעשים אסורים לפי סימן זה.

 

 

אם בבריטניה אנשים עמדו לדין ונאלצו לספר לשופט שוירוס נורא ואיום שתל על הדיסק שלהם חומרי פדופיליה, בישראל יכול אדם להחזיק לצד כל סרטון ותמונה את המאמר הזה, לצד מאמרים אקדמאים נוספים על פורנו של ילדים, ולספר לכולם שהוא משופשף בנושא ואף חקר אותו לעומק, בעזרת דוגמאות שמצץ מהאינטרנט ושפך על הדיסק.

 

 

ט"ו. קריאה נוספת

 

ירון בלנק, פדופיל שהשתמש באינטרנט למציאת קורבנות שאותם אנס, הורשע

http://halemo.net/edoar/0023/0003.html

 

יובל דרור כותב על הטרנד החדש בעולם המשפטי והפדופילי

http://computers.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=4&id=460129

 

3/3/2003

מקומון זמן השרון: יש לכם תמונות עירום של קטינים על המחשב? היזהרו!

משפטנים מביאים דעתם על הטרנד החדש בישראל

http://www.maariv.co.il/cache/ART661247.html

 

4/3/2003

חמש שנות מאסר לאדם בריטי שאסף תמונות עירום של קטינים על הדיסק שלו

http://net.nana.co.il/Article/?ArticleID=109895&sid=10

 

3/3/2003

מוסף עיתון הארץ: הדוד עם היד הגדולה

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtTower.jhtml?itemNo=400766&nl=03_03

 

 

 

 

 

 








 

תגובות הקוראים