הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

 

 

 

 

 

הספר, הצוללת ופארסת איסור פרסום

 

25/09/2004 | גיליון מספר 69 | halemo

 

 

זה סיפורה של פארסה משפטית הקשורה לרשת האינטרנט. זהו סיפורה של מדינה שבה פקידיה לא ייחסו עד כה חשיבות ייתרה למה שמתפרסם ברשת האינטרנט ודי זלזלו בזה. זהו סיפור על איסור פרסום מגוחך שהגיע עד לבית המשפט העליון. בינתיים, פקידי המדינה גילו שגם המדינה בעצמה מפרסמת דיונים פומביים ברשת והופכת אותה לאמינה דה פאקטו. בהתקף פאניקה היסטרי, נמחקו הדיונים הפומביים מהאתרים הרשמיים של המדינה. אבל זה כבר לא עזר: המידע עדיין ממשיך להופיע ברשת באתרים רשמיים ופרטיים.

 

 

ראשית דבר

 

לפני שאתה ממשיכים לקרוא, תבטיחו לי דבר אחד: אתם לא מפרסמים את המידע הזה ולא מספרים עליו לחברים שלכם. אתם גם לא נותנים קישור כלשהו למידע שיסופר להלן. אתם מבטיחים, נכון? פשוט אסור לכם בתכלית האיסור. מבטיחים?

 

יופי! הנה הסיפור.

 

 

רקע

 

מייק אלדר הוא אלוף משנה במילואים. כל חייו הצבאיים שירת בחיל הים הישראלי. כשפרט ופשט את מדיו, החל לעסוק בעיתונות ובכתיבת ספרים. קוראי השבועון "מעריב לנוער" של שנות ה 80 ו 90 זוכרים אותו בעיקר בזכות הטור בו יעץ עיצות למתגייסים טריים לצה"ל, ולבני נוער שחשקה נפשם בקצת ציונות ומיליטריזם.

 

כיום מנהל מייק אלדר את פורום צבא ובטחון באתר נענע

http://forums.nana.co.il/Forum/?ForumID=1983

 

 

מייק אלדר אף עסק בכתיבת ספרים העוסקים רובם בחיל הים הישראלי. בין ספריו, ספרים על השייטות השונות בחיל הים, מבצעים שונים, סלנג צבאי ואף מידע למתגייס הטרי.

 

רשימה מלאה של הספרים של מייק אלדר, באתר בית הספרים הלאומי של האוניברסיטה העברית

http://ram1.huji.ac.il/ALEPH/HEB/NNL/NNL/NNL/FIND-ACC/0045571

 

 

בשנת 1997 ביקש מייק אלדר להוציא לאור ספר על צוללת הדקר שנעלמה בסוף שנות ה 60 אי שם בים. הספר גם עסק בסיפורה של שייטת הצוללות כולל פירוט המבצעים במלחמות השונות של מדינת ישראל. לאחר שסיים את מלאכת הכתיבה, הוא שלח לספריות שונות בארץ את הספר ואף החל במלאכת השיווק. מייק אלדר אף תחזק אתר ברשת האינטרנט ובו מידע על עצמו ועל כתביו.

 

דבר פרסומו של הספר אושר על ידי הצנזורה הצבאית. אבל, לאחר אישור הספר בצנזורה פעלו גורמים בביטחון השדה למנוע את פרסומו. אותם גורמים לא אהבו את פרסומו של הספר ועוד יותר לא אהבו את דבר פרסומם של מבצעיים חשאיים בעורף האויב שפורסמו בספר על הדקר. ספר נוסף שנעצר היה ספר על שייטת 11.

 

הללו אסרו את המשך מכירתו של הספר. עותקים שנותרו נאספו. כיום ידוע על 1,000 עותקים מהמהדורה הראשונה הקיימים בשוק, חלקם בספריות הספרים בישראל.

 

ביום 21 יולי 1998 הגיעו שוטרים לביתו של מייק אלדר, והחרימו את מחשביו, את ספריו ואת כל כתביו. את אתר האינטרנט של מייק אלדר הם הורידו. היה זה המקרה הראשון בישראל שאתר אינטרנט צונזר על ידי גורם ממלכתי רשמי. 

 

כתובת אתר האינטרנט של מייק אלדר שצונזר (לא קיים יותר)

http://come.to/mike.eldar.com

 

מייק אלדר הואשם שלא בצדק בבגידה ובריגול ע"י הפרקליטות במדינת ישראל.

 

לאחר דיונים משפטיים ארוכים, הותר לבסוף למייק אלדר לשווק את הספר תוך מספר שינויים ומחיקות. הסכם פשרה נחתם בין הצדדים. בתחילת שנת 2000, יצא לחנויות ספרו של מייק אלדר, תוך הפעלת צנזורה על חלק מהתכנים בספר. המהדורה החדשה נחשבת למהדורת שנת 1999, בעוד המהדורה הראשונה נחשבת למהדורת שנת 1997.

 

 

אופס, גילינו מידע סודי

 

עם כל מה שקראתם כרגע בחלק של "הרקע" יש בעיה. הסוד הגדול הוא שאסור לומר שיש שתי מהדורות לספר "דקר" של מייק אלדר. אסור גם לספר שיש הבדלי גרסאות. זהירות! האויב קורא, משווה ואפילו מאזין. ככה לפחות חושבת פרקליטות המדינה (ולא הצנזורה).

 

על העניין הזה ממשיך להלחם אלוף משנה מייק אלדר.

 

בשנת 2002 פנה אל"מ (מיל.) אלדר לבית המשפט המחוזי בתל אביב והגיש בקשה להסיר את צו איסור הפרסום בנושא הפשרה ובנושא השינויים בספר במתכונתו החדשה (בש"א 15762/02 בתיק עיקרי א 1262/97).

 

לבקשתו צירף פרסומים מתוך העיתונות הכתובה ומתוך אתרי האינטרנט השונים אשר פרסמו מידע בנושא. טענתו העיקרית של אלדר היא שבעידן האינטרנט בו מתפרסם המידע ברבים, אין טעם לאסור עליו לדבר ולכתוב בנושא.

 

 

 

דיון בבית המשפט

 

ביום 15 דצמבר 2002 התקיים דיון בנושא הבקשה בפני השופט (בפועל) עדי אזר ז"ל.

 

מייק אלדר ייצג את עצמו בדיון. את מדינת ישראל ואת משרד הביטחון ייצגה פרקליטות מחוז תל אביב. בדיון העיד מטעם המדינה סגן אלוף רועי לוי, ראש ענף בטחון שדה בחיל הים.

 

בדיון הוצגו כתבות עיתונות בנושא הגרסאות בשתי המהדורות של הספר דקר. פרסום מתוך עיתון "הארץ" מיום 26 מאי 2000; פרסום מתוך מקומן "צומת השרון" מיום 2 פברואר 2001; פרסום מתוך העיתון הרשמי של צה"ל, "במחנה", מיום 4 מאי 2001, בו נערך ראיון עם אל"מ יואב בן דוד ובו סיפר על שינויי הגרסאות בספר "דקר" של אלדר; וכן הוצגה תשובת דובר צה"ל לרדיו "קול חי".

 

המשך חקירתו של העד, סגן אלוף רועי לוי, נגע לגבי הפרסומים הקיימים ברשת האינטרנט. בדיון הוצגו מסמכים מתוך אתר מורשת חיל הים. כמו כן הוצגו פרסומים מאתרים נוספים.

 

סגן אלוף רועי לוי טען כי כל הפרסומים ברשת האינטרנט בנושאים ביטחוניים, אינה משנה את גישת המודיעין הישראלי. לטענתו, פרסומים באתר הסיירות ובאתר טיפ נועדו למשוך אנשים ולעניין אותם.

 

אתר טיפ

http://www.tip.co.il

 

אתר הסיירות

http://www.isayeret.com

 

 

סגן אלוף לוי המשיך וטען כי באינטרנט קיימים אתרי תוכן שמפרסמים אירועים שחלקם לא היו ולא נבראו. כדוגמה, הוא נתן את שמו של את אתר האינטרנט "תיק דבקה" המפרסם כל יום אירועים פיקטיביים.

 

אתר תיק דבקה

http://www.debka.co.il

 

 

את גישתו וגישת חיל הים למנוע את המידע להתפרסם על ידי מייק אלדר עצמו, הסביר כי אלדר בא מתוך המערכת, ואם הוא יפרסם את הדברים הדברים יקבלו תוקף ולגיטימיות של אלוף משנה שהיה בתוך המערכת ומכיר את הדברים מקרוב.

 

סגן אלוף לוי הוסיף וסיפר לבית המשפט כי קיימות חוליות מבצעיות מיוחדות הסורקות את רשת אינטרנט על מנת להעריך את הסיכונים הקיימים.

 

בסיום עדותו של סגן אלוף רועי לוי, סיפר מייק אלדר לבית המשפט כי בעצה אחת עם הצנזור הצבאי הראשי, הכניס לספריו הונאות וסיפורים פיקטיביים כדי לעמעם דברים.

 

 

החלטה של בית המשפט המחוזי

 

ביום 11 מאי 2003 נתן השופט עדי אזר ז"ל את החלטתו בנושא.

 

השופט עדי אזר מתח ביקורת על עמדת המדינה בנושא איסור הפרסום על הספר "דקר". השופט הצביע על הפרסום בעיתון "במחנה" שהוא עיתון רשמי של צה"ל ובו התראיינו קצינים בכירים בנושא. בפסיקתו קבע כי "במחנה" הוא עיתון היוצא באופן רשמי מטעם שלטונות הצבא ודבר המפורסם בו אינו יכול להיחשב כפוגע במידת ודאות קרובה או אפילו במידה נמוכה של סבירות בביטחון המדינה.

 

עוד הוסיף השופט אזר כי בדרך זו הוכח על התפתחויות המצדיקות ביטול צו איסור הפרסום והן פרסום ה"סוד" מפי קצינים בכירים בכלי התקשורת. עוד קבע כי החשש כי העיתונות והתקשורת הישראלית נבחנת היטב על ידי אויבי המדינה היא עובדה ידועה לכל שהיא מן המפורסמות ואינה צריכה ראייה.

 

השופט אזר המשיך ומתח ביקורת על משרד הביטחון וקבע כי טענתם אינה משכנעת. עוד הוסיף כי בשם "בטחון המדינה" ניתן לפגוע באופן גורף בחופש הביטוי ובחירות הפרסום.

 

השופט אזר ביטל את צו איסור הפרסום לאור ההתפתחויות בפרסומים, הן ברשת האינטרנט והן בעיתונות. את איסור הפרסום השאיר על רשימת תוכן השינויים שבין הספרים ומיקומם בספרים.

 

השופט אזר הטיל את הוצאות הבקשה על המדינה וקבע כי עליה לשלם לאלדר סכום של 27,500 ש"ח.

 

 

בש"א 15762/02 (בתיק עיקרי 1262/97), בית משפט מחוזי תל אביב

מייק אלדר נגד מדינת ישראל

עותק מההחלטה המלאה, כאן

http://halemo.net/edoar/0069/mikeeldar02.htm

 

וגם כאן

mikeeldar02.htm

 

 

 

ערעור לבית המשפט העליון

 

מייק אלדר לא השלים עם חלק מההחלטה וערער לבית המשפט העליון (רע"א 5158/03) על מנת ולהתיר את כל הפרסום האסור. גם מדינת ישראל לא השלימה עם ההחלטה של השופט עדי אזר וערערה אף היא (רע"א 6791/03). המדינה ביקשה להחזיר את צו הפרסום המלא על כנו.

 

בתיק התקבלו מספר החלטות ביניים שפורסמו באתר בית המשפט.

 

לאחר מספר דיונים והחלטות ביניים, נתן השופט אליעזר ריבלין את החלטתו בתיק.

 

בהחלטה שהתפרסה באתר בתי המשפט, קבע כי חומר הראיות שהוצג בבית המשפט המחוזי הוא מוצק, וכי החלטת בית המשפט המחוזי של השופט אזר מעוגנת היטב בחומר הראיות.

 

בפסיקתו קבע השופט ריבלין כי לאור העובדה שהדברים פורסמו בעיתונות הכתובה וברשת האינטרנט, חלקן מפי גורמים ביטחוניים רשמיים בכירים, ולפיהם בספר "דקר" נערכו שינויים בעקבות דרישת המדינה, אינה יכולה לאסור את הפרסום.

 

עוד הוסיף השופט ריבלין כי למדינה אין אלא להלין על עצמה, שהרי ראוי היה כי תמנע מנציגיה להעביר את המידע לכלי התקשורת. משכך, אין להשיב את הגלגל לאחור. 

 

השופט ריבלין התיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה ואיסור הפרסום חל על רשימת השינויים בין שתי מהדורות הספר "דקר" שכתב אלדר.

 

כאמור, החלטתו של השופט ריבלין התפרסמה באתר בתי המשפט.

 

(ועוד מעט תבינו מדוע אין כרגע קישור לפסק הדין)

 

 

אופס, גילינו מידע סודי (2)

 

כמו רוב הדיונים בבית המשפט העליון שהם פומביים מתוקף החוק, גם החלטתו של השופט ריבלין פורסמה ברבים למשך תקופה ארוכה.

 

אתר בתי המשפט

http://www.court.gov.il

 

אבל אז, החלו רשויות שונות במדינת ישראל (בהן הפרקליטות) להבין שפומביות הדיון מתוקף החוק, יוצרת בעיה: הדיון על איסור פרסום מפרה את איסור הפרסום.

 

ביום 7 יוני 2004 התקיים דיון בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת. הדיון נסוב על הצעת חוק של חברת הכנסת זהבה גלאון (מר"צ יחד) בנושא הצנזורה. בדיון הפומבי שהתקיים בוועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת, נאסר על חברי הכנסת לדבר באופן פומבי על החלטת בית המשפט בנושא ספריו של מייק אלדר.

 

(פרוטוקול הדיון אינו קיים באתר הכנסת בגלל האיסור לפרסמו)

 

על כך התרעם יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל איתן (ליכוד) שקבע למחרת דיון בנושא. חה"כ איתן התרעם על האבסורד באיסור שהוטל עליו ועל שאר חברי הכנסת לדבר בנושא פסק הדין של בית המשפט העליון שפורסם רשמית באתר בתי המשפט.

 

כאמור, ביום 8 יוני 2004 קיים ח"כ מיכאל איתן דיון בנושא. ח"כ איתן התרעם על כך שאינו יכול לדבר באופן חופשי בישיבה פומבית של הכנסת וכי חסינות חברי הכנסת לא תעמוד לו אם יספר על מה שכתוב בפסק דין שפורסם באתר האינטרנט של בית המשפט העליון.

 

פרוטוקול הדיון של וועדת חוקה חוק ומשפט מיום 8 יוני 2004 כן מתפרסם באתר הכנסת.

 

פרוטוקול מס' ‎236, מיום 8 יוני 2004ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

סדר היום: התייעצות בעניין אופן טיפול הוועדה בנושא הצנזורה.

http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/huka/2004-06-08.html

 

העתק הפרוטוקול, גם כאן

knesset01.htm

 

 

מוחקים את הפרסומים הרשמיים

 

דבריו של חה"כ מיכאל איתן בנושא איסור הפרסום ופסק הדין של בית המשפט העליון והשופט ריבלין הגיעו גם לאוזניה של "הרשות המוחקת" של מדינת ישראל. בצעד שלא זכור כמותו, נמחקו מאתרי האינטרנט כל פסקי הדין וההחלטות של בית המשפט העליון בנושא של מייק אלדר.

 

בניסיון להיכנס לתיק מספר רע"א 5158/03 דרך אתר בתי המשפט, עולה חלון שתוכנו מראה על כך שהתיק חסוי. כך גם בתיק ישן בג"ץ 198/99. אין קישורים להחלטות ולפסקי הדין שהיו שם מקודם. מישהו מחק פרסומים רשמיים של בית המשפט העליון.

 

אבל כל זה היה מאוחר מדיי...

 

 

איסור פרסום מגוחך

 

כמו כל החלטה ופסק דין של בית המשפט העליון, גם ההחלטה בנושא הספר "דקר" של אל"מ (מיל.) מייק אלדר, עברה לידיהם של עורכים משפטיים שטורחים ועמלים לפרסם את פסקי הדין בפרסומים משפטיים שונים.

 

אתר "נבו" למשל הוא אתר משפטי. באתר נבו נמצאים כמעט כל פסקי הדין של בתי המשפט בישראל מהשנים האחרונות. בכל יום סורק אתר נבו את אתר בית המשפט ואף מקבל באופן רשמי מהנהלת בתי המשפט את פסקי הדין שהתפרסמו באותו היום. גם את פסקי הדין שנמחקו מספר שבועות מאוחר יותר מטעמי "בטחון".

 

האתר המשפטי נבו

http://www.nevo.co.il

 

ההחלטה של השופט ריבלין בתיק רע"א 5158/03 נמצאת באתר נבו. ניתן להירשם כמנוי (בתשלום), לחפש ולמצוא את ההחלטה המדוברת שנמחקה זה מכבר מאתר בתי המשפט.

 

רע"א 5158/03, בית משפט עליון

מייק אלדר נגד מדינת ישראל

קישור להחלטה, כאן

http://www.nevo.co.il/Psika_word/elyon/0305158.doc

 

עותק מההחלטה המקורית של בית המשפט העליון נמצא גם כאן

http://halemo.net/edoar/0069/mikeeldar01.htm

 

וגם כאן

mikeeldar01.htm

 

באתר נבו קיימת גם החלטת ביניים "אסורה לפרסום" בתיק מייק אלדר (בג"ץ 198/99)

http://www.nevo.co.il/Psika_word/elyon/NOPADI-PD-3-324-L.doc

 

החלטה זו קיימת גם בתקליטורים משפטיים אחרים. למשל בתקליטור פדאור 23" של לשכת עורכי הדין. ההחלטה היא מיום 12 נובמבר 2000.

 

ניתן למצוא את פסקי הדין גם באתר המשפטי של הוצאת "הלכות", אשר אף מדפיסה את הפרסומים הרשמיים של מדינת ישראל בכרכים ושולחת אותם למנויים ולספריות משפטיות (הקישור לפסק הדין הוא ארוך ולכן לא יינתן כאן). ההחלטה של השופט ריבלין בנושא מייק אלדר נמצאת בפרסום רשמי של מדינת ישראל בספר שנקרא "דינים עליון", כרך סח, עמוד 756. החלטה נוספת (רע"א 6791/03  מיכאל אלדר נ' מדינת ישראל) קיימת בספר "דינים עליון", כרך סט, עמוד 71. להשיג בכל ספריה משפטית ובכל ספריה בבית משפט מחוזי בישראל.

 

אתר הוצאת הלכות

http://www.halachot.co.il

 

 

בית הספרים הלאומי של האוניברסיטה העברית מקבל מתוקף סעיף 24 לפקודת העיתונות משנת 1933, כל ספר מכל מהדורה שיצאה אי פעם.

 

אתר האינטרנט של בית הספרים הלאומי האוניברסיטאי

http://ram1.huji.ac.il/ALEPH/HEB/NNL/NNL/NNL/START

 

איסור הפרסום אוסר לומר שקיימים שתי מהדורות של הספר "דקר" שכתב מייק אלדר. למרות האיסור, בקטלוג הספרים של בית הספרים האוניברסיטאי קיימים שני מהדורות של הספר: אחת משנת 1997 והשנייה משנת 1999.

 

רשימת הספרים של מייק אלדר, כאן

http://ram1.huji.ac.il/ALEPH/HEB/NNL/NNL/NNL/FIND-ACC/0045571

 

 

סוף דבר

 

אני מקווה שאתם זוכרים את ההבטחה שנתתם לי לפני שקראתם את המאמר הזה: אסור לכם לספר שקיימים שינויים בספר "דקר" שכתב מייק אלדר ויצא במהדורה שנייה. אסור. פשוט אסור.

 

אז מה אם זה כתוב בכל מקום בעיתונות, באינטרנט ובהחלטות רשמיות ופומביות של בית המשפט? זאת סיבה ללכת ולספר על זה לכולם?

 

 

פרסומים נוספים בנושא

 

מכתב של ח"כ מיכאל איתן (יו"ר וועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת) בנושא צנזור פרוטוקול הוועדה בכנסת והביזיון המתמשך

http://omets.migvan.co.il/letters/mikeldar4.8.htm

 

 

אתר "טיפ" היה ראשון לפרסם בנושא אל"מ (מיל.) מייק אלדר

http://www.tip.co.il

 

להלן מספר קישורים ישירים בנושא מאתר טיפ:

 

דוגמאות לחלקים שצונזרו בספר של מייק אלדר

http://www.tip.co.il/newtip/news.asp?which=israel&id=53

 

עוד פרסומים (לא הכל. חפשו בגוגל)

http://www.tip.co.il/newtip/news.asp?id=203

http://www.tip.co.il/newtip/news.asp?which=israel&id=779

http://www.tip.co.il/newtip/news.asp?which=israel&id=785

 

 

פורום גילוי מסמכים באתר רוטר נט

http://rotter.net/forum/gil/5641.shtml

 

 

 

 

 

 


הספר על הצוללת דקר



אל"מ (מיל) מייק אלדר
כתב את הספר על הדקר



השופט עדי אזר ז"ל
שופט בית המשפט המחוזי



השופט אליעזר ריבלין
שופט בית המשפט העליון



ח"כ מיכאל איתן
יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט
 
 



 




 
 


 
 



 
 
 

 






 

 

 


 

תגובות הקוראים