הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

 

 

 

 

 

החשוד חטף קריזה, השופטים חטפו דוח

 

22/03/2007 | גיליון מספר 89 | משה הלוי halemo

 

תלונה נגד צווי חיפוש בלאנקו שמוציאים שופטים, גרמה לשופט להתנצל ולככב בדוח נציבת תלונות הציבור על שופטים. תלונה אחרת נגד כבילת עצורים באולם בית המשפט, גרם לנזיפה בשופטת ולשינוי נוהל במשטרת ישראל. סיפור אישי.

 

 

ביום 18/09/2006 נעצרתי על ידי שוטר מפלג עבירות מחשב בחשד לפרסום דבר מה באינטרנט. המשטרה הסתמכה על צו חיפוש שניתן להם על ידי השופט אברהם הימן מבית המשפט השלום בראשון לציון. צו חיפוש בלנאקו שלא מסביר כלל את החשד שבגינו הונפק הצו הבעייתי.

 

בהמשך אותו שבוע, בהליך משפטי שנראה כלקוח מסרט מצרי של יום שישי אחר הצהריים, הובלתי לבית המשפט השלום בתל אביב כבול באזיקים. מיום שני 18/09/2006 ועד שישי ליום 22/09/2006 נערך בענייני דיון הארכת מעצר.

 

 

האזיקים

 

ביום 20/09/2006, נערך דיון בפני שופטת המעצרים דורית רייך שפירא. למרות שהיה מדובר בדיון בעניין שלי, הושארתי באזיקים. כשנציג המשטרה פנה אליי בשאלות, ביקשתי מהשופטת רייך שפירא להסיר את האזיקים על מידיי כדי שאוכל להשתתף בדיון. הייתי מחובר באזיקים אל עציר אחר. השופטת סירבה.

 

ביקשתי שתתעד את סירובה בפרוטוקול, ואכן עניין זה תועד על ידי הקלדנית. בפרוטוקול הסברתי כי איני יכול לדבר כשאני מחובר באזיקים לעצור אחר.

 

פרוטוקול הדיון כאן

protocol.htm

 

 

צו החיפוש

 

החיפוש שנערך בביתי ביום 18/09/2006 הסתמך על צו חיפוש בלאנקו שניתן לשוטרים על ידי איש תביעות משטרתי לשעבר, וכיום שופט שלום בבית המשפט בראשון לציון, אברהם הימן. הכתובת על צו החיפוש היתה שגויה, מה שהפך את החיפוש של השוטרים להשגת גבול, לתקיפה בנסיבות מחמירות ולעבירות נוספות שמטופלות כרגע במחלקת לחקירת שוטרים.

 

מה שהיה חורה בצו החיפוש היה שהוא לא פירט את מהות החשד שבגינו הוא ניתן למשטרה. לא שזה משהו נדיר, אלא זה עניין שידוע ומוכר כבר שנים רבות. בתי המשפט לא טורחים לפרט מידע בטפסים פוגעניים, משל אלה היו איזה סודוקו שאין צורך להשלימו.

 

צו החיפוש ניתן בצורתו החסרה למרות הנחייה מפורשת שניתנה שנה קודם לכן על ידי נציבת תלונות הציבור על שופטים.

 

 

התלונות

 

עם חיפוש בביתי שנעשה באמצעות צו חיפוש חסר לא השלמתי. עם דיון בהארכת מעצר שבו אני כבול לאזיקים גם כן לא השלמתי. שופטי שלום מפרים את החוק בצורה גסה, תוך השמת קצוץ על זכויות הפרט, עם העדפה מתקנת למחדלי המשטרה.

 

ביום 15/11/2006 פניתי בשתי תלונות לנציבת תלונות הציבור על שופטים, הגב' טובה שטרסברג כהן.

 

התלונה הראשונה פירטה את המקרה עם השופטת דורית רייך שפירא שבו סירבה לשחרר אותי מהאזיקים בעת הדיון המשפטי בענייני, בניגוד לחוק שתוקן בשנת 2003 וקבע שעצור לא יהיה כבול במקום ציבורי, ובפרט באולם בית המשפט. סעיף 9א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו 1996, אוסר על כבילתם של עצורים במקום ציבורי.

 

התלונה השניה פירטה את המקרה עם השופט אברהם הימן שבו נתן צו חיפוש בלאנקו לשוטרי מפלג צנזורה, בלא לפרט את מהות החדש ואת הסיבה למתן צו החיפוש הפולשני. השופט הימן פעל בניגוד לחובת ההנמקה החלה עליו ובניגוד להנחיה קודמת של נציבת תלונות הציבור על שופטים שהורתה לפרט בצווי חיפוש וטפסים סטנדרטיים אחרים את הפרטים המלאים, כאילו מדובר בכל החלטה שיפוטית אחרת.

 

 

התירוצים

 

הנציבה פנתה עם שתי התלונות שלי אל השופטים הנילונים על מנת לקבל את תגובתם. התלונה נגד השופטת דורית רייך שפירא התבססה על פרוטוקול כתוב שמתעד את הסירוב לשחרר אותי מהאזיקים. התלונה נגד השופט אברהם הימן התבססה על טופס צו החיפוש. בשני המקרים, כשהתלונות מבוססות היטב בכתובים, לא ניתן לטייח או לשקר, והדבר היחיד שיכול לעשות שופט במקרה זה היא להסביר ולתרץ את מחדליו.

 

השופטת רייך שפירא הסבירה כי קיימת הנחיה משטרתית שלא לשחרר עצור מכבילה, מטעמי סדר ובטחון. לדבריה, שוטרי הליווי לא נענים לבקשות שופטים לשחרור עצור מכבילה, אלא רק לאחר קבלה ואישור מקצין בדרגה גבוהה מדרגתו של מפקד יחידת הליווי, כך שעציר המובא לאולם המעצרים בבית המשפט, נותר כבול. השופטת שפירא הודתה כי הנחיה משטרתית זו מקשה על מלאכת השיפוט. במילים שלי: המשטרה שמה קצוץ על שופטים.

 

השופט אברהם הימן הסביר כי סבר בשגגה שטופס הבקשה המשטרתית למתן צו חיפוש גם היא נמסרת לחשוד בעת ביצוע החיפוש. ולכן, לא טרח לציין את מהות פרטי החשד בצו החיפוש עצמו. עוד ציין כי עשה בדיקה מדוקדת מאוד לפני שחתם על צו החיפוש. במילים שלי: אם נתעלם מהעובדה שהשופט הימן היה ראש לשכת תביעות של משטרת ישראל שנים רבות, אפשר היה להבין את שגגתו.

 

 

החלטות

 

בהחלטה שנתנה הנציבה בפרשת השופטת דורית רייך שפירא, היא קבעה כי התלונה מוצדקת. הנציבה הסבירה כי החוק לא דורש קבלת אישור מקצין בדרגה גבוהה כדי למלא החלטת בית משפט בנוגע לשחרור כבילה. החוק אף קובע כי שופט הוא בעל הסמכות באולם לבקש מהמשטרה לשחרר עצור מאזיקים, ולא המשטרה היא ששולטת בשופט. תכלית החוק היא למנוע פגיעה בזכויותיו החוקתיות של אדם, גם אם הוא נתון במעצר. התלונה נמצאה מוצדקת.

 

יותר מכך: נציבת תלונות הציבור שוקדת על הכנת חוות דעת בנושא זה שתופץ לשופטים ולנשיאים. כנראה גם למשטרת ישראל.

 

בהחלטה שנתנה הנציבה בפרשת השופט אברהם הימן, היא קבעה כי גם תלונה זו מוצדקת. הנציבה הזכירה את חוות הדעת הקודמת שלה בנושא חשיבות ההקפדה על מתן צווים ברורים ומדויקים על ידי בית המשפט, מאחר ומדובר בפגיעה בזכויות יסוד: כבודו, פרטיותו ורכושו של מי שהצו מופנה נגדו. על פי הנציבה, יש לצייד על גבי הצו את העילה למתן הצו ואת מהות החשד.

 

 

הדוחות

 

ביום 13/03/2007, בעקבות התלונה שלי נגד השופטת רייך שפירא בנושא האזיקים, הוציאה נציבת תלונות הציבור על שופטים הנחייה בנושא. הנציבה הסבירה כי נושא האזיקים כבר הוסדר בעבר בסעיף 13 לפקודת המטה הארצי של משטרת ישראל (מטא"ר) שמספרה 12.03.04. הנחיה זו קובעת כי שוטר ישחרר עצור מן הכבלים באולם בית המשפט. סעיף 4(ג) לפקודת מטא"ר שמספרה 12.03.03 קובע כי אם הורה שופט לשחרר עצור מכבלים, יש לעשות כן מיד.

 

הנציבה פנתה לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי לממשלה בנושא. פרקליט המדינה פנה למשטרת ישראל, הביא בפניה את הסוגיה וביקש לבחון ולוודא כי כבילתם של עצורים תעשה בהתאם לקבוע בחוק.

 

כתוצאה מפניה, הוציאה משטרת ישראל נוהל חדש (נוהל מחלקת סיור מספר 02.220.044) הכולל הוראות בדבר כבילת עצורים במהלך דיון בבית משפט. סעיף 5ד(1)ה לנוהל החדש קובע ככלל כי אין לכבול עצור בעת שהותו באולם בית המשפט.

 

ביום 19/03/2006 פרסמה נציבת תלונות הציבור על שופטים את הדו"ח השנתי שלה לשנת 2006. בדוח נכללה התייחסות חוזרת לנושא מתן צווי חיפוש לא מפורטים כנגד אזרחים. התלונה שלי נגד השופט אברהם הימן מצאה עצמה מככבת בעמוד 97 לדו"ח, בסעיף 11.1.2. הנציבה הסבירה כי מתן צו חיפוש על ידי שופט אינה שונה ממתן החלטה ולכן חובת ההנמקה חלה גם על צווי חיפוש.

 

 

סודיות

 

ההנחיות והדוחות של הנציבה לתלונות הציבור על שופטים אינם מפרטים את שמות המתלוננים ואת שמות השופטים הנילונים. למרות זאת, מאחורי כל הנחיה ודו"ח עומד אזרח ששופט פגע בו ופעל שלא על פי החוק ושלא על פי המצופה ממנו. הדיו על הנייר הוא דמם של אזרחים.

 

מכיוון שאני זה שהתלונן וגרם לשינוי נוהל משטרתי מהותי יומיומי, חשוב לי שתדעו את הסיפור המלא מאחורי הנוהל. הסודיות אינה מחייבת אותי מכיוון שאני הוא המתלונן, ואני זה שבוחר מתי לספר את הסיפור ומתי להסתירו.

 

הגיע העת שגם שופטים מכובדים יידעו שהם נשפטים תדיר על ידי הציבור. על נושאי המשרות השיפוטיות להפנים את התלונות נגדם ולהתחיל להתנהג על פי החוק ולא על פי שוטרים שמטעים אותם, כאשר הקשר בין האחרונים לבין הוראות החוק הוא לפעמים מקרי בהחלט.

 

אני לא חושב שאני צריך להסתיר תחת מעטה סודיות את ההישגים שלי נגד שופטים שטעו או שוטרים שסרחו.

 

(הסיפור המלא על המעצר יובא בקרוב)

 

 

 

__________________________

מסמכים:

 

תלונה 1088/06, משה הלוי נגד השופטת דורית רייך שפירא

20/09/2006 | הפרוטוקול המפליל (PDF)

15/11/2006 | התלונה (PDF)

30/01/2007 | החלטת הנציבה (PDF)

13/03/2007 | חוות דעת הנציבה בנושא כבילת עצורים (PDF)

 

 

תלונה 1093/06, משה הלוי נגד השופט אברהם הימן

12/09/2006 | צו החיפוש הבעייתי (PDF)

15/11/2006 | התלונה (PDF)

20/12/2006 | החלטת הנציבה (PDF)

19/03/2007 | עמ' 97, סעיף 11.1.2 לדוח הנציבה לשנת 2006 י (PDF)

19/03/2007 | דוח נציבת תלונות הציבור על שופטים לשנת 2006 י (PDF)

 

 

חוות דעת קודמות עליהן התבססו התלונות

04/09/2005 | הוצאת צווי חיפוש על גבי טופס (PDF)

13/07/2006 | הוצאת צווי חיפוש על גבי טופס, השלמה (PDF)

 

 

 

 






טובה שטרסברג כהן
נציבת תלונות הציבור
על שופטים




השופטת דורית רייך שפירא
בית משפט השלום תל אביב




השופט אברהם הימן
בית משפט השלום ראשל"צ




 




 
 


 

 

 

 

 


 

תגובות הקוראים