הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי
|
|
|
|
|
|
|
|
דוור העורך: עבדות וחירות 2004 03/04/2004 |
גיליון מספר 49 בשבוע הבא
ייחגג ברחבי ישראל חג הפסח. חג הפסח הנקרא גם חג החירות הוא סמל ליציאת של המוני
בני ישראל מעבדות בארץ מצרים אל החופש בארץ ישראל. לבני ישראל שבנו בשביל פרעה
מלך מצרים ערי מסכנות, נמאס. ללא כל
תמורה חומרית או כספית, במשך 400 שנה, עשקה הממלכה המצרית העתיקה את בני ישראל
והעבידה אותם בפרך בבנייתה של ארץ מצרים. העבודה היתה חובה, התשלום בגין העבודה
היתה זכות, וחיי העבדות היו מציאות מרה. משה רבנו,
המנהיג המקומי של בני ישראל, החליט שזה ייפסק. בתחילה הוא ניסה משא ומתן עם
המעביד בדבר שחרור עמו מהעבדות. המעביד, פרעה מלך מצרים. פרעה, שחשב כמו כל מעביד
מצוי שהוא מתעסק עם פשוטי העם, ניסה לבלף ולמשוך את משה באף. המשיכה באף
עלתה לפרעה ולעם המצרי ביוקר. עשר מכות לקתה ארץ מצרים לפני שהעבדים העבריים קמו
ועזבו את המדינה, לא לפני שלקחו מהעם המצרי את התמורה הכספית המגיעה להם בגין
העבודה שנעשתה. בני ישראל,
לפני צאתם ממצרים, נטלו "הלוואות" משכניהם המצרים בזהב ובכסף. את אותן
הלוואות ורכוש לא התכוונו להחזיר כלל וכלל. זהו שכרם ההוגן לאחר 400 שנות עבדות,
בהן לא קיבלו כל תמורה ראויה מהמעביד המצרי. לאחר שיצאו
מארץ מצרים לכיוון ארץ כנען, הם נדדו במדבר 40 שנה עד שהגיעו לפתחה של הארץ
המובטחת. השאר היסטוריה. בני ישראל אינם יותר עבדים נרצעים של שלטון אחר. לכל
היותר הם אזרחים נרדפים על ידי שלטון זר וכובש, אבל לא עבדים. עבדות ישראלית במדינת
ישראל החדשה, בה המיתון הכלכלי הוא כבד, מוצאים עצמם יותר ויותר אזרחים הופכים
לעבדים נרצעים במקומות העבודה שלהם. הללו עובדים, אך אינם מקבלים את משכורתם משך
חודשים רבים. אין המדובר במעסיק פרטי. המעסיק הוא המדינה. המדינה אינה משלמת שכר
לעובדיה ולספקיה. בתקופה
כלכלית קשה זו, מקומות פרטיים רבים מופעלים תחת כונסי נכסים או נאמנים שמינה בית
המשפט. באותם מקומות מועסקים עובדים רבים. הללו עובדים תחת פיקוחו של נאמן בית
המשפט. בעקבות קריסתם הכלכלית, בית המשפט מינה עבורם עורך דין פרטי. זה האחרון מכניס לכיסו הון מרובה
אחוזים בגין ההפעלה של החברה הקורסת. כונס הנכסים דואג להפעיל את המפעל, ומחלק
את מעט ההכנסות בין העובדים, הספקים, בעלי החוב והוא עצמו. כך מוצאים
את עצמם במיתון 2004 אלפי עובדים שלא מקבלים את מלוא התמורה לעבודתם, ונאלצים
להסתפק ברסיסי משכורת על עבודה במשרה מלאה. את חג החירות יחגגו הללו עם שליש
מצה, שליש כוס יין ושליש משכורת. רק הכאב וזעם יישארו שלמים. אחד
המקומות שבהם יחגגו את חג החירות הוא מלון קרלטון בנהריה. בעבר, כשהתיירות פרחה
והעיר נהריה שקקה תיירים, שקק גם המלון, וכל עובד בו קיבל את מלוא משכורתו
בתמורה לעבודתו הקשה והמתישה. כמו הרבה
חברות בישראל, גם מלון קרלטון נקלע לקשיים כלכליים. למלון מונה כונס נכסים
ונאמן, והלה מפעיל את המלון כאשר עובדי המלון ממשיכים לעבוד כמו חמורים, אך את
התמורה הכספית בגין העבודה הם בקושי רואים. כמו בכל
שנה, גם השנה ייערך סדר פסח בבית המלון הצפוני. בני ישראל שלא רוצים לחגוג עם
משפחתם המצומצמת את סדר הפסח בשולחן לארבעה בלבד, יכולים תמורה הזמנת מנה ב 200
ש"ח, לבוא לבית המלון ולחגוג עם שאר בני ישראל את סדר הפסח כהלכתו. אבל, אותם
אנשים שיבואו ויחגגו במלון, אינם יודעים כי את שולחנם ישרת עבד נרצע. עבד ישראלי
נרצע. העבדים, שפעם היו עובדי בית מלון מסורים שקיבלו משכורת בתמורה לעבודתם,
משרתים בחני חינם את חוגגי חג החירות מבלי לקבל על כך תמורה מלאה. גם אני
הוזמנתי על חשבון המשפחה לחגוג עימם במלון קרלטון בנהריה. סירבתי. יש לי גבולות
מוסריים. אינני מוכן שישרתו אותי עבדים שאינם מקבלים משכורת בגין העבודה הקשה
והתובענית. מחיר הארוחה לא ישמש לתשלום בעבור העבודה של המלצרים, הטבחים, עובדי
הניקיון ופקידי הקבלה. רוב הכסף ילך לכיסוי חובות לנושים. את החובות גרמו מנהלי
המלון שעשו הון כשהכלכלה והתיירות פרחו. חלק מהכסף ילך לכיסוי שכרו האסטרונומי
של העורך דין הפרטי המשמש כונס נכסים. הוא תמיד ירוויח אחוזים ניכרים. רק העובד
הקטן שהפך לעבד מוקטן, לא יראה את התמורה בגין השירות שנתן ללקוח. אותו ישלחו
לקבץ נדבות. טיפים בלשון העם. עבדות אישית גם אני
רבותיי, חווה בימים אלו את העבדות הישראלית המודרנית בזעיר אנפין. חברה כלשהי
ביקשה עבודה (יצירה) כלשהי. תשלום הובטח מראש. זה היה התנאי לביצוע העבודה
(היצירה). כבר מזמן הפסקתי לעבוד בחינם בשביל אחרים. אני לא צריך להוכיח את
עצמי, כמו שמציעים לי יזמים שונים. חוזה מחייב
כלשהו בין החברה לביני לא נחתם. זה חלק מתרבות האינסטנט הכלכלית שבה ממהרים
להזמין עבודה וגם ממהרים לבצע אותה. כל זה כדי לפרסם מהר ולקבל מהר את הכסף כדי
להמשיך ולחיות. מי שמתמקד על הפרטים הקטנים בימים אילו, יפסיד את העבודה ואת
הכסף. העבודה
(היצירה) נעשתה ופורסמה, אך התשלום בושש לבוא. "תשלח את זה, תעשה את
זה" תירצו בחברה המזמינה. "מדיניות החברה היא לשלם אחרי 30 יום מביצוע
העבודה", אמרו בשבוע שאחרי. גם לזה הסכמתי בלית ברירה. העיקר לקבל את הכסף
המובטח לפני חג הפסח.
והנה, חג
הפסח קרב ובא והתשלום מבושש לבוא. "התשלום יהיה בחודש מאי", קבעו שם.
גם את יום העצמאות אחגוג בלי התשלום המובטח. נשברתי. את חג הפסח
השנה גם אני אחגוג מבלי לקבל את התמורה בעד עבודה שהוזמנה ובוצעה. אין כסף ביד,
אין אוכל במקרר. נשארתי עם הרבה כעס מצטבר על התמימות החוזרת ונשנית שלי
בעניינים הללו. סמכתי על האמינות של החברה. מסתבר שטעיתי. בעבר כבר
תבעתי בבית הדין לעבודה שתי חברות שבהן עבדתי במשך מספר שנים. הללו פיטרו אותי
ללא פיצויי הפיטורין שהגיעו לי כחוק. בשתי התביעות קיבלתי את הכסף לאחר פחות
משנתיים מיום הגשת התביעה. בשני המקרים המעביד חווה לראשונה על בשרו תביעה של
עובד שהעסיק. אף עובד בחברה לא העיז לתבוע את החברה מחשש שיבולע לו בהמשך הדרך
כאשר יהיה זקוק להמלצות. החוויה של
בית המשפט לימדה את המעבידים הללו שהיו כל כך בטוחים בעצמם, שהם לא יכולים להפוך
עובד לעבד תוך צפצוף ארוך על החוק, במיוחד לא כאשר זה מאיים לפנות לטחנות הצדק. גם הפעם
תהיה תביעה משפטית. הפעם זאת לא תהיה תביעה בין עובד למעביד. אין המדובר כאן
ביחסי עבודה. זאת גם לא תהיה תביעה בין ספק לבין לקוח שלא משלם. אין כאן חוזה
כתוב. המדובר כאן
בשימוש ביצירה עם זכות יוצרים שלי, שהצד השני עשה בה שימוש בלי לשלם עליה כפי
שהתבקש וכפי סוכם. מדובר על הפרת זכות יוצרים פשוטה. כשגוף
כלשהו מבקש לעשות שימוש ביצירה מוגנת שלכם (תמונה, מאמר, כתבה, צילום וכדומה),
הוא חייב לשלם עליה כפי שהוא מתבקש. כאשר הוא אינו משלם עליה, המקרה הופך להפרת
זכות יוצרים (לטעמי). סכום הפיצוי על הפרת זכות יוצרים ללא הוכחת נזק הוא סכום
שנקבע בבית המשפט ועל פי החוק הוא מתחיל ב 10,000 ש"ח ונגמר ב 20,000
ש"ח, תלוי במרכיבי התביעה. ביום ראשון
הקרוב (4 אפריל 2004) אני מתכוון להגיש תביעה משפטית כנגד אותה חברה. זאת חברה
ידועה. כולכם מכירים אותם. שמה ייחשף בקרוב. התביעה
תוגש בבית משפט לתביעות קטנות, שם יתבקש הצד השני להשיב לכתב התביעה בתוך 15
יום, זמן קצר יותר מ"זמן
התשלום על פי מדיניות החברה". כולכם
תופתעו. אני אישית
מקווה שהמקרה היה יהיה תמרור אזהרה לכל חברה שמזמינה יצירה מאדם כלשהו, מתבקשת
לשלם על זה, מפרסמת את היצירה לפני התשלום, ובמחי התעלמות אחת של מנהל החשבונות
שלה, הופכת את בעל היצירה לעבד נרצע שלה שאינו מקבל תמורה לעבודתו, וככזה שנאלץ
לבוא ולהתחנן כדי לקבל את הכסף. סוף דבר העבדות של כולנו
יכולה להיפסק אם אנחנו נפסיק לחשוב כמו עבדים נרצעים. המעבידים סומכים על כך
שהעבדים לא יתקוממו ויעזבו. המעבידים יודעים שהעבד חושב שהוא תלוי בטוב ליבו של
המעסיק. העבד חושב על העתיד האישי שלו. כך גם יודע המעסיק. בינתיים, העבד מקלקל
את ההווה הדפוק שלו ומכלכל את ההווה היותר נוח וקל של האדם שבשבילו הוא עובד. רק עזיבה
נחושה של עבדים נגד מעסיקיהם הנצלנים תפסיק את זה. מי שעובד, חייב לקבל תמורה
כספית מלאה לעבודתו. אם הוא לא מקבל תמורה, הוא צריך לקום ולעזוב ולתבוע את
זכויותיו בבית המשפט, גם במחיר של "סכסוך" עם מעסיקו לשעבר. מי שלא
מבין את זה, מגיע לו להמשיך ולהיות עבד נרצע גם בחג החירות. עדכון: יום ראשון, 4 אפריל 2004 היום הוגשה
לבית המשפט לתביעות קטנות בעכו בתביעה על סך 5,000 ש"ח כנגד חברת נטוויז'ן
בע"מ בגין הפרת זכויות יוצרים באתר "נענע". חברת נטוויז'ן פירסמו
מאמר (יצירה) שלי בניגוד לתנאי התשלום שנקבעו ותוך התחמקות מתשלום בשלב מאוחר
יותר (ת"ק
1452/04). היצירה
שהופרה http://halemo.net/info/views/0007.html היצירה
המפירה באתר נענע http://net.nana.co.il/Article/?ArticleID=108335&sid=10 ועותק של
היצירה המפירה (במקרה שאתר נענע ימחקו), כאן http://halemo.net/press/cache/20040227bnana.html כתב התביעה
המלא מצורף, כאן http://halemo.net/edoar/0049/netvisionnana04.htm וגם כאן נטוויז'ן
בע"מ צריכה להשיב לכתב התביעה בתוך 15 יום על פי החוק (חוק שיפוט תביעות
קטנות). |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
