הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי
|
|
|
|
|
|
פלאפון תפצה לקוחה בגין הטרדתה בדואר זבל של SMS 23/12/2005
| גיליון מספר 80 | משה הלוי halemo פסק דין
חדש של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, פסק לתובעת פיצוי כספי בגין סבלה
בקבלת הודעות פרסומיות מטרידות שקיבלה למכשיר הטלפון הנייד שלה. התובעת, אגב,
מכירה היטב על בשרה את נושא ההטרדות הטלפוניות. יש אפילו הלכה משפטית על שמה. ביום
20/12/2005 פסקה שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, הדסה נאור,
בהסדר פשרה, כי חברת התקשורת הסלולארית פלאפון, תפצה את התובעת בסכום של 750
ש"ח בגין משלוח הודעות SMS
פרסומיות למכשיר הטלפון הנייד שלה. התובעת, אלינור
הראר, הגישה ביום 06/09/2005 תביעה קטנה כנגד חברת פלאפון, לאחר שפנתה
אל חברת התקשורת וביקשה לנתק את השירות המטריד שזכתה לו בדמות של מטר הודעות
פרסומיות SMS.
התובעת ביקשה כי בית המשפט יפסוק לזכותה סך של 3,000 ש"ח. בדיון
שהתקיים ביום 19/12/2005 הסכימו הצדדים שבית המשפט יפסוק בדרך של פשרה (לפי סעיף
79א לחוק בתי המשפט). כאמור, בית המשפט פסק לזכות התובעת סך של 750 ש"ח
בגין "הסבל" שעברה בעת שקיבלה למכשיר הטלפון הנייד שלה "דואר
זבל" פרסומי SMS. ככל הידוע,
זאת הפעם הראשונה שבית משפט בישראל פוסק פיצוי כספי לזכות אדם שסבל מהודעות
פרסומיות מטרידות, אם כי אין מדובר בתקדים מחייב מאחר ומדובר בפסק דין על דרך
פשרה של בית משפט לתביעות קטנות. ת"ק 8235/05, תביעות קטנות תל אביב, אלינור הראר
נגד פלאפון תקשורת בע"מ
הסיפור
הנ"ל היה נפסק כאן, אילמלא אנקדוטה מפתיעה על התובעת. התובעת,
אלינור הראל, הורשעה בעבר בעבירה של "הטרדת בזק", לפי סעיף 30 לחוק
הבזק התשמ"ג 1982 (כיום נקרא חוק התקשורת (בזק ושידורים)). ביום
03/03/2002 הרשיע שופט בית משפט השלום בתל אביב, מרדכי פלד, את גב' הראר
בעבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק. הראר הורשעה לאחר שששלחה מספר פקסים מאיימים
למתלוננת, גב' יסמין מרחב. הרקע לסיפור ההטרדה היה קרב רומנטי על ליבו של
רוני ליבוביץ, שודד הבנקים הנועז מהעבר שנודע בכינויו
"האופנובנק". ביום 04/06/2002 מחק השופט פלד את הרשעתה לאחר שקיבל
תסקיר חיובי בעניינה, וגזר עליה לבצע 100 שעות לציבור (של"צ) במועדונית של
עיריית הרצליה. ת"פ 11390/00, שלום תל אביב, מדינת ישראל נגד
הלינור הראר
הראר לא
ויתרה, והגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. ביום
12/11/2003 התקיים דיון בפני הרכב של שלושה שופטים, דבורה ברלינר, זאב המר
ויהודית שיצר. בהמשך הדיון הם נתנו את פסק דינם. האחרונים דחו את הערעור,
תוך איזכור פסק דין דומה בפרשת אלעד ברוך (ע"פ 70868/00, 71007/00 מדינת
ישראל נגד אלעד ברוך), שם נקבע כי עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, אינה קשורה
לתוכן המילולי של ההטרדה, אלא לצורת השימוש במתקן בזק עצמו. באותה פרשת
אלעד ברוך, זוכה הנאשם (המערער) מעבירה זו לאחר שהוגש נגדו כתב אישום על
הטרדתו של ח"כ יוסף (טומי) לפיד, בגין מספר הודעות מעליבות ששלח לו
באמצעות דואר אלקטרוני. פסק דין אלעד ברוך הפך להלכה משפטית דה פאקטו בנושא
עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק. ע"פ 71264/02, מחוזי תל אביב, הלינור הראר נגד
מדינת ישראל
ע"פ 70868/00, מחוזי תל אביב, מדינת ישראל נגד
אלעד ברוך
הראר לא
אמרה נואש, והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון נתן
רשות ערעור ודן בו כערעור בהרכב של שלושה שופטים: אדמונד לוי, אליקים
רובינשטיין ואסתר חיות. הפעם בית
המשפט העליון הוציא הלכה משפטית תקדימית חדשה בנושא הטרדה באמצעות מתקן בזק,
עבירה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים). ביום
30/06/2005 כתבו שופטי בית המשפט העליון את פסק דינם. בית המשפט
העליון קבע באופן תקדימי כי עבירת הטרדה באמצעות שימוש במתקן בזק (סעיף 30 לחוק
התקשורת) חלה לא רק על היבטים טכניים של שימוש במתקן בזק, אלא גם על תוכנם של
המסרים. בית המשפט
העליון הפך את הגישה שהתגבשה בפסק דין אלעד ברוך של בית המשפט המחוזי בתל אביב. פסק הדין
של בית המשפט העליון בפרשת הראר, קבע בעצם שכל מסר אלקטרוני יכול להוות הטרדה
פיזית על פי סעיף 30 לחוק הבזק, ואין זה משנה אם מדובר בהטרדה שנגרמה משימוש
לרעה במתקן בזק באופן פיזי, או מהטרדה שנגרמה עקב משלוח הודעות פרסום, באמצעות
פקס, דואר אלקטרוני, הודעות SMS
או כל אמצעי טכנולוגי אחר. רע"פ 10462/03, עליון, הלינור הראר נגד מדינת
ישראל
כשלושה
חודשים לאחר פסק הדין של בית המשפט העליון, הגישה אלינור הראר תביעה קטנה נגד
חברת תקשורת בגין מסרים פרסומיים מטרידים. בית המשפט לתביעות קטנות פסק לה פיצוי
בסך 750 ש"ח בגין מסרים פרסומיים מטרידים שמהם סבלה. |
|
|
תגובות הקוראים |
|
|
|
|
