eDoar::פרקטיקה עיתונאית לא תופסת באינטרנט

הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

פרקטיקה עיתונאית לא תופסת באינטרנט

14/06/2007 | גיליון מספר 93 | משה הלוי halemo

פרקטיקה עיתונאית קובעת כי תמונות של מתלוננות בעבירות מין תטושטשנה. בצורה זו מתאפשר פרסומן בעיתונות של תמונות המתלוננות. כך בפרשת חיים רמון. כך בפרשת משה קצב. אבל, כשגולשי אינטרנט עושים מה שהעיתונות עושה, המשטרה רודפת אותם, עוצרת וחוקרת. לרוב גם המחשב מוחרם. דין אחד לעיתונות. דין אחר לבלוגרים.

השבוע (11/05/2007) נעצר גולש האינטרנט חיים יטיב. יטיב הוא גם עיתונאי עצמאי המחזיק אתר אינטרנט בשם "נקים" (www.nakim.org), אך בשל העובדה שאין ברשותו תעודת עיתונאי רשמית המונפקת על ידי לשכת העיתונות הממשלתית, הוא לכל היותר ייחשב על ידי השלטונות כבעל אתר ובלוגר. יטיב נעצר בחשד לפרסום תמונתה של המתלוננת נגד חיים רמון באתר האינטרנט שהוא מנהל.

יטיב הסביר כי תמונת המתלוננת טושטשה, אפילו הושחרה, כך שלא ניתן לזהות את המתלוננת. זאת אותה פרקטיקה שנהוגה על ידי אמצעי התקשורת, בהם הטלוויזיה והעיתונות.

זה לא עזר לו: השוטרים המתלהבים של מפלג צנזורה הפועלים על פי הוראות מגבוה של פרקליטות המדינה ושל היועץ המשפטי לממשלה, לא יתנו לפרקטיקה הזו למנוע גרירת גולש אינטרנט לחקירה מקיפה במפלג הקטן.

לאחר שעבר חקירה על ידי מיטב חוקרי מפלג צנזורה של משטרת ישראל, ויש רק שמונה גאונים כאלה, הוא סירב לתת טביעת אצבע וסירב לחתום ערבות של 5,000 ש"ח. במקום אצבע בצורת טביעה, הוא הראה לחוקרים אצבע בצורה משולשת.

יטיב נלקח היישר מבת ים, לבית המשפט השלום בראשון לציון, לדיון על תנאי שחרורו אצל השופטת ד"ר איריס סורוקר, זאת שהוציאה כבר בחודש פברואר 2007 צו מעצר נגדו (שמספרו מ 1455/07) לאחר שסירב להתייצב לחקירה. נבהיר כי יטיב זומן טלפונית ובמכתב ולא באופן אישי פנים אל פנים, ולכן על פי החוק לא חלה עליו חובה להתייצב לחקירת משטרה, למרות מה שנהוג לחשוב.

השבוע התקיים דיון המעצר בפני השופטת סורוקר (מ 2438/07). בדיון בבית המשפט התגלה עוד פלט כוזב מבית היוצר של מפלג עבירות מחשב. החשד המרכזי כאילו יטיב פרסם את תמונת המתלוננת נגד חיים רמון בפנים גלויות, התגלתה כעורבא פרח וכלא ממש מדויק.

בדיון הסביר יטיב, אשר ייצג את עצמו, במה האתר שלו עוסק, כיצד חקר בעצמו את פרשת חיים רמון ואת תפירת התיק נגד רמון על ידי גורמים בפרקליטות המדינה ומשטרת ישראל, ומה בדיוק פורסם באתר האינטרנט "נקים".

חוקרי המפלג בדיון, רב פקד מאיר חיון, ועמיתו פקד רמי כהן גבורה, הציגו בפני בית המשפט תדפיס של התמונה, בגינה נפתח תיק החקירה: תמונה מושחרת שלא ניתן לזהות בה את המתלוננת נגד רמון.

בתום הדיון קבעה השופטת סורוקר כי יטיב יחתום על ערבות של 2,000 ש"ח בלבד ולא 5,000 ש"ח כפי שדרשו חוקרי מפלג צנזורה. לגבי טביעת האצבע המבוקשת: על זה אפילו לא הוחלט. על פי החוק אין חובה לתת טביעת אצבע במשטרה אם לא נעצרים, אלא רק מעוכבים או נחקרים. זה גם בית המשפט יודע.

השופטת סורוקר התייחסה בהחלטתה לתמונה המדוברת. השופטת סורוקר הסבירה כי אף על פי שתמונת הפנים של המתלוננת מושחרת ברובה (כנראה יש פיקסל לבן ליד המצח), הרי עלולים להימצא בתמונה פרטים מזהים אחרים, כלומר בכיתוב (שאינו שמה של המתלוננת), בהסברים וב"מסגרת הכוללת". לא ברור מה היא אותה מסגרת, ולמרות שתמונה אחת שווה אלף הסברים, לא נוכל להביא קישור מאתר "נקים" לתמונה המדוברת. כותב שורות אלה לא רוצה שחוקרי מפלג צנזורה יקבלו תירוץ לרדוף אותו שוב.

מה בעצם קובעת ההחלטה הקצרה והתמציתית של השופטת ד"ר איריס סורוקר?

ההחלטה קובעת שכל אמצעי תקשורת הטורח לטשטש תמונות של מתלוננות בעבירות מין, עדיין עובר עבירה לפי סעיף 352 לחוק העונשין (איסור פרסום פרטים מזהים על מתלוננים בעבירות מין), מאחר וניתן להשיג מה"מסגרת הכוללת" (לשון בית המשפט) פרטים מזהים על המתלוננת.

אולי ההחלטה של השופטת סורוקר היא נכונה. הרי יש אנשים המסוגלים לזהות בני אדם עם פנים מטושטשות רק על פי גיזרה, שיער, בגדים, קול, חיתוך דיבור, מבטא, צורת הליכה, צורת ישיבה, נוף ושאר פרטים. לא רק זה: תוכנית בערוץ 10 אפילו הוכיחה שיש אנשים המסוגלים לזהות דמויות בעזרת כוח טלפתי מגי אלוהי אם רק יתנו להם רמז קטנטן אחד.

אבל, משטרת ישראל אינה רודפת עיתונאים וכלי תקשורת הבוחרים לשים בעיתון או בכתבת הוידאו תמונה מטושטשת של מתלוננת בעבירות מין. פרקליטות המדינה, שמתוכה באה כל הוראה לפתיחת חקירה פוליטית, לא ששה לפתוח בחקירות נגד כלי תקשורת שטישטשו תמונות של מתלוננות בעבירות מין. היועץ המשפטי לממשלה או נציגיו עלי אדמות לא ירצו לסבך עצמם במלחמה מיותרת מול כל כלי תקשורת שעושה עבודתו נאמנה.

אבל, כשמדובר בגולשי אינטרנט, ההפקרות והצנזורה חוגגים. כאילו גולשי אינטרנט הם קבוצה אחרת של בני אדם, תת בני אדם, שמן הראוי לרדוף אותם, לעצור אותם ולחקור אותם על דברים שהם כותבים ועושים, דברים שאינם שונים בהרבה ממה שכל עיתון רציני עושה. חבורה של מטומטמים בפרקליטות המדינה שפוחדת להתעמת עם כלי התקשורת, אינה פוחדת להתעמת עם גולשי אינטרנט.

בישראל כבר קיימת צנזורה אמיתית על רשת האינטרנט. צנזורה אינה חייבת להימדד במספר כתבי האישום המוגשים לבית משפט או בחוק חדש של ש"ס בספר החוקים. צנזורה נמדדת במספר ההתנכלויות לגולשי אינטרנט. אם תבדקו את מספר תיקי החקירה ביחידה הארצית לחקירות הונאה הנוגעים לפרסומים ברשת האינטרנט, תגלו מצב מפחיד. הצנזורה באינטרנט חיה ובועטת ומתנכלת לגולשים.

בתי המשפט לא כל כך עוזרים לשמור על חופש הביטוי של גולשי האינטרנט. במקום להפעיל ביקורת שיפוטית על פעולות השלטון הדורסניות, הם מגלגלים עיניים ומחליטים כי "חקירה משטרתית היא כלי חברתי חשוב ביותר לשמירה על הסדר הציבורי, ויש להגן עליו" (לשון השופטת סורוקר).

כלומר, על פי בית המשפט, הסדר באינטרנט חייב להישמר. במילים שלי: כדי לשמור על סדר מופתי כמו בסין, צפון קוריאה וערב הסעודית, יש לעצור ולחקור כל גולש אינטרנט שמתנהג כמו עיתון. המטרה היא לא כתב אישום. המטרה היא לאפשר למשטרה לחקור, להפחיד, להרתיע, כדי שבפעם הבאה אותו גולש לא יעיז להשתמש בחופש הביטוי שלו בצורה מפריעה.